בסופו של דבר הגמילה תמיד ״באה מהילד״. החוכמה היא לאפשר לו את התנאים הנכונים שיוצרים את הקרקע הנכונה שעליה צומחת המוטיבציה לגדול ולהיות עצמאי. הבעיה בהפעלת סמכות מהסוג שאת מדברת עליה היא כיבוי המוטיבציה הזאת:

איך הילד יכול לבטא את עצמאותו תחת ההוראה להיות עצמאי? והסתירה הזאת היא בדיוק זו שמחזירה אותו למצוא את העצמאות שלו במקום הפשוט והמוכר לילדים: חוסר שיתוף פעולה. לכן אני לא בעד יתר ההתעסקות סביב הגמילה (הוא ישב בשירותים ואנחנו נקריא לו סיפור). מלכתחילה הכי טוב להסכים בינינו לבין עצמנו על פרק זמן מסוים (נניח חודשיים) שבו אנחנו לא מראים לילד סימני ציפייה אבל ״מזמינים״ אותו להיגמל:

אם נניח אתם אומרים לו:
״אוקיי אני מבין שאתה לא רוצה כרגע. מתי שתרצה תגיד״ הרי שזאת אמירה שמשאירה את השליטה בידיו וגם לא מעוררת התנגדות. לגבי גמילה מקקי:
כל פעם שהוא עושה תציעו לו לשבת. הכוונה לכך שלא משנה איפה הוא נמצא שישב עם החיתול ויעשה את צרכיו. המעבר אחר כך לישיבה בסיר או בשירותים תהיה הרבה יותר חלקה. כמו כן שאלות כמו:

איפה תרצה שנעשה את זה, בסיר או בשירותים? עכשיו או אחר כך?

אלו הן שאלות ששוב מחזירות לו את תחושת השליטה ומכשירות את הקרקע לגמילה. בהצלחה..

תודה רבה על התשובה.
אני חייבת לציין שאתמול סיימתי לקרוא את הספר שלך ואני ממש מתחברת אליו.
כמובן שבפועל קשה להיות מושלם ואני מאמינה שגם אם מדי פעם נפלטים משפטים לא במקום התמונה הגדולה היא זו שחשובה.
אתה חושב שכדאי לחכות עד שהוא יבקש להוריד את החיתול או להגיד לו שמורידים את החיתול ולתת לו להחליט מתי ללכת לשירותים?
אנחנו ממש מנסים לאחרונה לעודד אותו להיות עצמאי בנושאים שונים ובאמת מאמינים בו. אני פשוט חושבת שהגמילה מחיתולים מלחיצה אותו, אולי באשמתנו, ואני באמת לא בטוחה שזה יבוא ממנו.

שוב תודה, הדר

הדר.. נכון שהאחריות על ההורים אבל אל תשתמשי במילה "אשמה" כי אתם לא אשמים בכלום ו"אחריות" היא לא "אשמה". הגמילה באופן כללי מלחיצה את הילדים הנגמלים ולכן הכי טוב - לטובת הגמילה - להוריד לחץ. ההמתנה שהיוזמה "תבוא ממנו" היא לא המתנה פאסיבית ולדעתי - אם את חושבת שפעלתם עד כה בצורה שהגבירה לחץ ולא הורידה - פשוט תעשו לו ריסט:

"ריסט" משמע לסגת מדרך מסוימת ולשוב בגישה חדשה ואפקטיבית אחרי תקופת רגיעה. לעניינינו אתם מאפשרים לו את החיתול לתקופה של חודש מהיום בלי לדבר איתו על זה בכלל. לגמרי לרדת מהעניין. בתום התקופה הזאת - עדיין בימי הקיץ הנוחים לגמילה - תוכלו לחזור ולנסות בצורה רגועה יותר כאשר המסר לילד:

הכל בסדר, הגמילה היא שלך, יקרה הערב או מחר בערב או בעוד חודשיים, סומכים עליך!!! ומתי שאתה רוצה תגיד, ננסה מתי שתרצה וכמה שתרצה.

המשמעות של זה בפועל היא שאתם לוקחים לכם לפחות חודש נוסף כדי לראות איך הוא מגיב לגישה הזאת. לאחר מכן - בהנחה שהוא טרם נגמל - תוכלו לקבל החלטה לאן מכאן: האם להמשיך באותה הדרך (כיוון שרואים התקדמות) או לחתוך עניינים ולהוריד לו את החיתול, יהיה מה שיהיה (לדעתי לא תגיעו לזה אבל אם כן אז גם פה יש כמה דברים שכדאי לדעת כדי "לחתוך" נכון ואת מוזמנת לחזור אליי).

תודה הדר על העדכון בעניין הספר וכמו שכתבת - בסופו של דבר התמונה הגדולה או השלמה היא החשובה ולא הנפילות הקטנות שלנו ש... בינינו - כולנו נופלים בהן. מי יותר מי פחות.

דני,
תודה רבה על התשובה המפורטת.
אעדכן בהמשך לגבי ההתקדמות.
הדר

מעולה... בהצלחה בינתיים!