היי עירית,
תודה על העדכון בעניין הספר. שמח שאת קוראת ואוהבת. בגיל שנה התינוק הסימביוטי הופך לאט לאט לפעוט עצמאי. לא במקרה זה בדיוק השלב ההתפתחותי שבו הוא מתחיל לעמוד על הרגליים וללכת, אכן תרתי משמע. השלב ההתפתחותי הוא צו השעה, הוא הכוח המניע. לכן המוטיבציה של הפעוט הצעיר לאחוז במזלג או במשהו אחר שעשוי להיות מסוכן היא לא בהכרח הדבר עצמו כמו השגת התחושה של "אני עצמאי", "אני יכול", "אני מחליט".

ואת צודקת, הוא לא יכול לקבל כל דבר שהוא רוצה או לעשות כל דבר שהוא רוצה. מנגד, עלינו ההורים לשאול את עצמנו יותר ויותר את "שאלת האומנם": "האומנם עליי לאסור עליו לקרוע נייר טואלט ולזרוק על הרצפה?".

ההצעה שלי היא קודם כל לשחרר איפה שאפשר. שאלת על משחקים בזמן האוכל - ועוד איך אפשר: אפשר לשחק ואפשר לשחרר. ללחוץ על הכפתורים של המאוורר? - מותר ואפשר. כמה זמן הוא כבר יתמיד בכך? מה כבר הנזק שיכול לקרות? מציע לך את השאלה האחרונה כשאלה מנחה בכל פעם שאת מתלבטת אם לשחרר או להציב גבול. אם ברור לך שהבחירה של הפעוט שלך היא בחירה בעייתית (הוא רוצה נניח לאחוז בכלי שביר ולשחק איתו) אז את מונעת את זה ממנו. בלי לצפות שיבין ובלי לדבר יותר מדי (לא מעט קורה שכשאנחנו מסבירים אנחנו נותנים לילד תחושה שאנחנו ממתינים לאישור הסכמה ממנו ו... הוא בכוונה לא ייתן). אם את מספקת לו תחליף והדבר מספק אותו אז זה מצוין אבל אם את רואה שההצעות שלך דווקא מוסיפות להכעיס אותו אז רדי מזה. לא טוב שהוא ירגיש שאת מנסה לפצות ולרצות אותו. תמתיני שהוא ירגע והאמת שהוא די מהר ירגע אם הוא יראה אותך שלווה ונחושה.

תודה רבה דני.
ואם הוא משתעמם או מתעצבן ומתחיל לזרוק צעצועים על הריצפה?

ויש לי עוד שאלה- הוא מאד אוהב לראות סרט מצוייר אחד, והוא כל יום מצביע על המחשב ואני חושבת שזו דרכו לבקש לראות את הסרט המצוייר, אני לא נותנת לו לראות כל יום שלא יהפוך להרגל, אלא מדי פעם... מאיזה גיל לדעתך אפשר לתת לראות טלוויזיה כל יום?

היי עירית,
אני לא רואה שום בעיה שהוא יצפה בטלוויזיה או במחשב כל יום. לעניין הצעצועים שהוא זורק - פשוט קחי אותו למקום אחר, תשני לו סיטואציה, באהבה ובהומור. אם הוא זורק את החפצים בגלל השעמום אז תגובה כזאת שלך עשויה להיות אפקטיבית. אם הוא מתנהג באופן הזה כחלק ממאבק כוח שמתבשל שם הרי שזה סיפור אחר, ועבורו נמצא פתרון אחר.

הי דני,

אני חושבת שהוא עושה את זה משיעמום, כי אני מרגישה שאני די קשובה לצרכים שלו ומשחררת איפה שאפשר אז לדעתי אין לו סיבה למאבקי כוחות איתי- אבל, איך אני יכולה לדעת שזה באמת לא מאבק כוחות?

.. ילדים לא צריכים סיבה למאבקי כוחות. אנחנו - ההורים שלהם - סיבה מספיק טובה ;)

ועירית.. הכי חשוב לזכור שהוא בסך הכל בן שנה, ההתנהגויות שלו לגמרי אופייניות לגיל בשל הסקרנות ותחושת העצמאות המתחזקת, לפעמים זה קל יותר ולפעמים קשה יותר (להורים כמובן) וזה הרבה תלוי בטמפרמנט של הפעוט ולאו דווקא בתגובות שלנו. לכן ההצעה שלי להנמיך ציפיות, להשתיק חרדות, להביט בפעוט המקסים שלנו ולראות בו רק את המתיקות ואת הקסם.

וזאת המשימה הכי קשה :)

תודה דני.