היי ברכה,
ההמלצה להמעיט להתערב במריבות בין אחים נועדה לאפשר לילדים להבחין שהם הראשונים להפסיד מהמריבות שלהם. אין קהל שצופה מהצד, אין שוטרים ואין שופטים וככל שכך המוטיבציה למריבה פוחתת. כל זה נכון עד שאנחנו מגיעים לאלימות פיזית (נפריד בגופינו) ובמקרים שבהם פער הגילאים גדול. למשל במקרה שלך.. לא הייתי אומר שבן השש שלך רב עם בת השנתיים משום שיחסי הכוחות לא מתקרבים להיות שווים. הוא נהנה להציק לה ומבחינתו יש לו כמה סיבות טובות.

התפקיד שלך הוא להגן עליה. והדרך הנכונה להגן עליה היא להגן עליה ולא לתקוף אותו (במחשבה שכך את מגינה עליה). להגן עליה משמע להיות נוכחת ברגעים המועדים לפורענות ולחבק אותה כאשר היא חוטפת. ממש להיות איתה: לחבק אותה, לנשק אותה, להקשיב לה, לתת לה את כל תשומת הלב המפנקת. כאשר את עושה את זה הגדול שלך "חוטף" מספיק. "חוטף" ולומד לקח. לעומת זאת, כאשר את כועסת עליו הוא אכן "חוטף כמו שצריך" אבל עובר מיד לעמדת הגנה ומסיר מעצמו כל אחריות. לכן הייתי מציע לך אפילו לומר לו איזשהו משהו שיוריד ממנו מתח, למשל:

"אתה באמת חושב שזה מגיע לה?"

בטון ענייני: לא כועס ולא מלטף. וזהו.. בלי להאריך איתו במילים ובלי לצפות לתשובה בוגרת. תדעי לך שאם את מצליחה להעביר לו את המסר שאת מקבלת אותו למרות שמעשיו לא מקובלים עלייך, את עושה קסמים. ומיידית תבחיני בתוצאות. וזאת בדיוק הכוונה בלקבל את הילד כמו שהוא מבלי לקבל כל התנהגות.

הוא בן שש והיא בת שנתיים. הוא ילד קטן ומתוק שזקוק לחום ולאהבה שלך, אבל ליד אחותו הוא נראה עצמאי וגדול. כאשר את מגיבה כפי שהצעתי לך את בעצם אומרת לו:

"חיים שלי.. אחרי הכל אני זוכרת שאתה ילד ... ולכן אני מקבלת אותך ומכילה אותך גם ברגעי הנפילה וזה בסדר... מותר לך גם ליפול לפעמים. זה לא ימוטט הכל! אני מכירה אותך מספיק טוב כדי לדעת ממה להתרגש וממה לא להתרגש.."

והיפה הוא שאת המסר המורכב הזה את מעבירה לו בשיא הפשטות, כאמור: את לוקחת אותה על הידיים, מחבקת ומנשקת אותה, על הדרך אולי מנדבת לו משפט או שניים שנועדו כאמור להרגיע עניינים ו.. באמת שזהו. לכן את לא צריכה להרגיש שאת מוותרת פה על משהו כאשר את נמנעת מלכעוס עליו, ואת לא צריכה להרגיש שאת נכנעת לו ולא מציבה לו גבולות כמו שצריך.

תודה רבה רבה