בת 3 עושה מוות

מיואשת ומותשת


הי דני:
קצת רקע: בתי בת שלוש וחודשיים. עברנו לפני כחודש דירה לעיר חדשה, דירה חדשה כמובן והילדה עברה מגן פרטי לגן עיריה חדש. בנוסף לכל זה אני בהריון מתקדם ומצפה לתאומים. הילדה כמובן יודעת שיש שניים בדרך ורוב הזמן שהיא נמצאת איתי היא עסוקה בללטף ולנשק לי את הבטן אבל:

בכמה חודשים האחרונים, התחיל עוד בגן הקודם, היא סובלת מהתפרצויות זעם, נשכבת על הרצפה, צורחת צרחות אימים, בועטת, בוכה, זורקת דברים. כמו כן לא ממושמעת, מתחצפת אלינו, לא רוצה ללכת בבוקר לגן שאותו התחילה ממש בתחילת השנה, לא מוכנה להתלבש. ברור שאני נותנת לה את האופציה לבחור אם זה יהיה בכיף או בכח אבל היא בוחרת בכח, מה שאומר עיכובים בכל בוקר. אני חוטפת מכות בבטן מההתנגדויות והשתוללויות שלה וכמו כן גוררת אותה כל בוקר לגן תוך כדי הפעלת כח. אפילו שזה לא נעים לה היא מתמידה וממשיכה בהתנהגות הזאת!

גם כשהיא נשכבת על הרצפה בכל מקום אפשרי כולל בבית, בגלל כל שטות שלא לרוחה, וגם כאשר אני מתעלמת, היא מתמידה ועושה את זה לפעמים גם מעל לשעה, עד שהיא נחנקת ומקיאה מרוב הבכי ואז אין לי ברירה אלא לגשת. יש לציין שהיא עושה את זה מספר פעמים ביום כל יום.

דבר נוסף - אני בשמירת הריון בגלל צירים מוקדמים ונאלצת הרבה לשכב לנוח ומבעלי להתנהל מול הילדה, מה שממש לא מוצא חן בעיניה בלשון המעטה: היא מתפרעת לו באמבטיה, שורטת וחותכת אותו, מתחצפת אליו ולא נותנת לו להלביש אותה, לצחצח לה שיניים או בכלל להתקרב אליה. כל הזמן מבהירה שהיא רוצה ״רק את אמא״. גם כשמסבירים לה מדוע אמא פחות זמינה אליה כרגע זה לא מעניין אותה. שאלתי אותה השבוע מדוע היא עושה לאמא צרות והיא ענתה שהיא לא עושה לי צרות אלא לתינוקי שבבטן (שכנראה מעכשיו כבר לקחו לה את אמא שלא מתפקדת).
גם בגן היא מתפרעת, לא ממושמעת, מתפשטת לגמרי כחמש פעמים ביום ומוציאה את הצוות מדעתו.

בקיצור - ברור שהיא במשבר כתוצאה מכל השינויים שעברו עליה בחודשים האחרונים. השאלה מה אנחנו עושים מכאן כי ת'אמת - אנחנו מותשים כבר לגמרי וכל מה שאנחנו עושים עולה בתוהו, לא משנה כמה אנחנו חזקים איתה. הצילו דני!!! 

דני גיל

22-10-2012 23:37
טוב המילה "חזקים" לא רלוונטית. זה כמו מפתח שלא מתאים למנעול, לא משנה כמה תנסי להכניס אותו חזק או לסובב אותו חזק. והשאלה לענייננו מהו ה"מפתח" המתאים לילדה שלך, איזה צורך סמוי ולא מסופק יש שם, מהו המסר שהיא מבקשת להעביר לכם בכל הפרובוקציות האלה.

אלו הן שאלות חשובות ומחייבות בירור מעמיק כי ברור שהיא מגלה סימני מצוקה. האמת שדי מפתה אותי לנדב לך כמה רעיונות ועצות אבל אני מרגיש שזה לא יהיה נכון ולכן לא אתן לך תשובה ככה מרחוק. מה שכן, אני ממליץ לך להתייחס לכך במלוא הרצינות, לשים את זה בראש סדר העדיפויות ולקבל ליווי והדרכה.

איך בגן מטפלים בעניין? יש אנשי מקצוע שראו את בתך?

מיואשת ומותשת

23-10-2012 19:34
בגן אמרו לי לא להתייחס לזה ושזאת תקופה שתעבור. לא לוקחים את זה ברצינות שאתה מייחס לזה. אמרו לי שבגיל כזה פסיכולוג לא יעזור כי היא קטנה מדי.

על איזה צורך סמוי ולא מסופק אתה מדבר? תוכל לפרט קצת.
אשמח מאוד לקבל כמה טיפים.

דני גיל

24-10-2012 02:09
פשש.. עכשיו גם אני מותש ומיואש - כתבתי לך מגילה ובסוף היא נמחקה לי. מה שאומר ש... נמשיך מחר.

דני גיל

25-10-2012 00:25
אז ככה:
קודם כל זה מצוין שבגן סבורים שזאת תקופה ושהיא תעבור שהרי צוות הגן הוא שרואה את בתך יום-יום ומתמודד איתה מקרוב. זה רק לא מסתדר לי עם הדברים שכתבת על כך ש"גם בגן היא מתפרעת, לא ממושמעת, מתפשטת לגמרי כחמש פעמים ביום ומוציאה את הצוות מדעתו".

התיאור הזה ודברים נוספים שכתבת שם מרגישים לי כסימנים של מצוקה. וככל שכך טוב יהיה אם ההתייחסות ל"מצב" תהיה התייחסות שמתאימה למצב מצוקה. ואז כן רלוונטי לדבר על איש מקצוע כגון פסיכולוגית הגן שתראה את בתך (אין הכוונה לטיפול פסיכולוגי) ותיתן את חוות דעתה לגבי השאלה האם מדובר במצוקה ממשית או ב"תקופה שתעבור" או.. כל תובנה אחרת.

בתפיסה שלי את הילד/האדם לדפוס ההתנהגות שלנו יש מטרה. והמטרה נועדה לספק צורך. צורך סמוי ולא מסופק מאפיין את שפת הילדים: כשפעוט בגיל שנתיים נושך את החברים שלו בגן הוא עושה זאת במטרה לספק צורך, והצורך הזה סמוי לנו משום שלעולם לא נדע בוודאות האם הוא בוחר לנשוך כדי לספק את הצורך שביצירת קשר או לחלופין את הצורך בהסרת תחושות של איום.

העניין הוא שילדים ככלל מתקשרים בשפה סמויה בגלל כל הצרכים הסמויים שלהם ולכן כל הורה מתמודד לפחות פעמיים ביום - במודע או שלא במודע - עם איזשהו צורך סמוי של הילד. אלה הם המצבים שבהם אנחנו תופסים את הראש ואומרים לעצמנו: "רבאק.. מה הוא רוצה ממני?!". בסופו של דבר ובמרבית המקרים ההורים יעברו הלאה בלי להבין ובלי להתעמק מתוך איזושהי הבנה שילדים הם ילדים ו.. לא צריך להבין כל דבר. וזה בסדר גמור.

וזה לא בסדר גמור כאשר הילד מגלה סימנים של מצוקה.

אני בטוח שלא קל לכם: שמירת ההריון, התלות של בתך בך, ההתמודדות של האבא, התינוק שצפוי להצטרף למשפחה. לדעתי אם יש משהו שיכול לסייע לכם אז אל תוותרו עליו.

מיואשת ומותשת

25-10-2012 01:42
תודה רבה על ההשקעה בכתיבת התגובה פעמיים. איישם את דבריך ואתייעץ.

דני גיל

25-10-2012 18:35
מעולה! אז היה שווה לכתוב פעמיים ;)