מעבר לכיתה א'

עינת


דני שלום,

יש לי בעיה ואני מבקשת את הסיוע שלך אם ניתן כמובן:
אני אמא ל-4 ילדים שיהיו בריאים, 15, 14, 7 ו-5.
ילדתי בת ה-7 עלתה השנה בשעה טובה לכיתה א'. בשבועיים הראשונים הכול היה מושלם. אחר-כך החלו בכיות. בכל בוקר לא רצתה ללכת לבית הספר בטענה שקשה לה.
כל יום בעלי ואני הבאנו אותה לכיתה, הסברנו שהכול יהיה טוב ושאין ברירה וצריך ללמוד כמו שאנו עובדים. שראיתי שאני לא מסתדרת פניתי לעזרתה של המורה. היא ניסתה גם לדובב אותה.

ביום חמישי האחרון לקחה אותה לשיחת בשעת חלון שמטרתה להתקרב אל הילדים ובאמת ראתה שזה רק פחד שלא תצליח.
החלטנו בעלי ואנוכי לפעול בשיטת התגמול. אמרנו לה שאם לא תבכה יומיים תקבל מתנה. ואכן כך היה והיא קבלה בובת ברבי ומקלחת.
ברוך השם עבר כמעט שבוע והיא לא בוכה אבל...

ילדתי במסגרת צהרון. ששאלה אותה המורה בשיחה איך בצהרון ענתה לה הילדה שהיא כבר לא בצהרון. שאלה המורה איפה את והילדה ענתה לה בבית לבד. שנתתי לה מפתח ושאני משאירה לה כל יום אוכל והיא מחממת אותו, עושה שיעורים ורואה טלויזיה עד שאני באה.
לשאלת המורה אם היא אינה מפחדת אמרה הילדה שלא. – זאת נודע לי בשיחה מהמורה במוצאי שבת האחרון. ואני בשוק ופעורת פה.
כמו כן לפני שבועיים היא ספרה לילדים בצהרון שחוגגים לה יום הולדת בחלל המופלא ובקשה מסייעת הצהרון לכתוב לה כמה הזמנות.
בתמימותה חלקה ילדתי את ההזמנות ואני באותו יום שפנו אלי אמהות והראו לי את ההזמנות הייתי בשוק. הסברתי לה שלא עושים דברים כאלה ואם היא רוצה משהו שתפנה ותבקש ממני. מה גם שחשתי אי נעימות כלפי האמהות.
אני נתקלת לדעתי בתופעה של דמיון ילדים שידוע לי שקיים אבל זה כבר דמיון מתוחכם מדי.
לא אמרתי לילדה כלום רק התנצלתי בפני המורה. אנא עזור לי כיצד בכל זאת לדבר איתה שלמעה "לא משקרים", לא ממציאים. שלכל דבר יש השלכות.
תופעה נוספת יש ב-3 חדשים האחרונים, זה קללות, ניבולי פה כלפי אחותה בת ה-7, ולא תמיד עם סיבה.
סליחה על המבול שהטחתי בפניך.


דני גיל

02-11-2012 22:04
היי עינת,
לדעתי טוב יהיה להפגיש את בתך האופן קבוע עם יועצת בית הספר לפגישות קבועות שבהן תהיה לה האפשרות לחשוף את הקשיים שלה ובכלל את עולמה הפנימי. כל הסיפורים פרי דמיונה והיוזמות שלה הם תוצר לוואי לחוויות לא פשוטות שכנראה היא עוברת ולכן הפוקוס צריך להיות על הילדה ולא על הסיפורים שלה.

בתחושה שלי זה יושב על מקום של ערך עצמי נמוך ומאוד יכול להיות שהמעבר לכיתה א' תרם לכך הרבה. העובדה שהיא מקללת את אחותה, הבכי המתמשך והפחד מבית הספר, העובדה שהיא ממציאה סיפורים, האופי של הסיפורים, כל אלה מעידים בעיניי על ילדה שנלחמת על הדימוי שלה. עינת, שימי לב גם לסיפור שהיא בוחרת לספר - את כותבת שהיא מספרת ש:

"נתתי לה מפתח ושאני משאירה לה כל יום אוכל והיא מחממת אותו, עושה שיעורים ורואה טלויזיה עד שאני באה"

תשמעי עינת... זה סיפור על ילדה למופת, בוגרת, אחראית, בעלת יכולות של גדולים. האם במקרה היא בחרה דווקא בסיפור הזה?

לכן נראה לי הכי נכון להקשיב לה, מה עובר עליה, מה קשה לה, במה היא צריכה עזרה. אל תנסו למנוע את הבכי שלה, ודאי לא בפרסים ומתנות שהרי לא הבכי הבעיה. והכי טוב, להיפגש עם פסיכולוגית חינוכית או יועצת חינוכית שילוו אתכם ואותה - יחד ובנפרד - בתהליך ההסתגלות לכיתה א'.

בהצלחה!!