חוסר בטחון

ברכה


שלום בני בן ה6 יליד נובמבר ובעידוד הגננת הוחלט להשאיר אותו שנה נוספת בגן. בני ילד יפה וחכם לכן אין לו סיבה להיות חסר בטחון ושאני אומרת חסר בטחון אני מתכוונת לזה שאם יש ויכוח בינו לבין ילד אחר על חפץ למשל( שבני תפס קודם) אז בכול המקרים בני הוא זה שמוותר. היום סיפר לי מקרה כזה וולפי טון הדיבור זה הכעיס אותו. מה עליי לעשות כדי לתת לו את הביטחון שבמקרים כאלה יידע לעמוד על שלו ולא לוותר? האם חוסר בטחון זה משהו מולד ענין של אופי או זה דבר שכן אפשר לשנות ? והאם באפשרותי לעזור לו? תודה רבה.

ברכה

18-12-2012 02:45
ענין נוסף הוא שלפעמים אני עושה איתו בבית כל מיני סיטואציות שילד לוקח ממנו משהו ומציעה לו לעמוד על שלו במקרים מסוימים וזה עובד אבל ברגע שהמקרה קורה בגן אז הוא מוותר ולא עומד על שלו.

דני גיל

19-12-2012 21:20
היי ברכה,
הייתי רוצה להציע לך גישה שונה, כמעט הפוכה לזו שבחרת בה. ילדים שונים זה מזה, אנשים בכלל שונים זה מזה, כל אחד ודפוס הפעולה שלו. וילדים - כמו המבוגרים - צוברים ביטחון עצמי במקומות שבהם הם מרגישים שלמים עם עצמם. לכן הדרך לטפח בילד ביטחון עצמי היא להעביר לו מסרים מחזקים אודות מי שהוא:

אתה ביישן - יפה להיות ביישן!
אתה נמוך - גם שר הביטחון נמוך..
אתה תלמיד גרוע - הכל בסדר חיים שלי... גם אני הייתי תלמיד גרוע..

הילד שלך בגיל שבו הוא מגבש את האישיות שלו. התפקיד שלנו כהורים הוא להניח לילד להבשיל ולהימנע מ"לתת שם" בעל קונוטציה שלילית להתנהגויות שונות. כשאת רואה אותו מוותר על משחק את נותנת לכל הסיטואציה הזאת את השם "חוסר ביטחון" והילד שלך מבין שהוא פועל מתוך חוסר ביטחון. לחלופין, אם תייחסי את הוויתורים שלו למאפיין חיובי כמו "בגרות" למשל, הוא יבין מכך שהוא ילד בוגר, ויחווה ניצחונות ולא כישלונות.

יכול להיות שכעת את חושבת עם עצמך: "רגע-רגע... אם הוא יקבל ממני מסר חיובי אני בעצם מעודדת אותו לוותר בדיוק היכן שאני לא רוצה שהוא יוותר". העניין הוא שזה עובד הפוך, אנחנו תמיד צומחים מתוך החוזקות שלנו. כולנו. לילד ביישן למשל יש סיכוי גדול יותר להעיז להשתתף בשיחת מפגש בגן כאשר לפני הכל הוא יודע שלהיות ביישן זה לגמרי לגיטימי. מאשר אם היה חושב שיש פה משהו שהוא צריך לשנות בעצמו, ולהיאבק בו.

זה מצוין שתגידי לו:
"אתה ממש לא חייב לוותר" אבל כאן תעצרי. תני לו לבחור מה לעשות עם זה ואיך לעשות את זה כי יכול להיות שמה שקשה לו היום יהיה לו קל מחר. אבל אם היום הוא מסיים את כל היום הזה עם תחושת כישלון, עם תחושה ש... "לא הצלחתי", ובמיוחד אם הוא גם משוכנע למה הוא לא הצליח (אני חסר ביטחון), הרי שברור שגם "מחר" ימשיך להיות קשה.

בהצלחה!

ברכה

20-12-2012 00:52
קודם כל תודה על התשובה. אז מה אני בעצם אמורה להגיד לו שהוא חוזר מהגן נסער וכועס שהיה צריך לוותר על חפץ שהוא החזיק קודם? שהוא רצה להמשיך להחזיק בו? האם אני אמורה רק לשמוע אותו ולתת לו ״להוציא הכול״ ןלקוות שבפעם הבאה הוא יאזור אומץ ויעמוד על שלו? או לתת לו טיפים מה כן לעשות?תודה רבה רבה

דני גיל

20-12-2012 02:42
ברכה, הילד חזר "מהגן נסער וכועס שהיה צריך לוותר על חפץ שהוא החזיק קודם". נשאלת אם כן השאלה מדוע הוא נאלץ לוותר. וזאת השאלה הראשונה שנשאל:

"אוקיי אז למה נתת לו לקחת לך את ה... ספר?"

לפי התשובה שלו נדע אם חטפו לו את הספר מהיד או אם לקחו לו את הספר אחרי שהוא הניח אותו בצד מתוך כוונה לחזור אליו או אולי בכלל היה שם משהו אחר. אם ההשערה הראשונה היא הנכונה אז צריך להמשיך לברר ולשאול:

"אז למה נתת לו לחטוף לך?"
"זה קורה הרבה?"
"... עם אותו הילד או עם עוד ילדים?"

ואם ההשערה השניה היא הנכונה נדע להפנות את תשומת ליבו להיות אחראי על הדברים שחשובים לו.

אני מציע שתעדכני אותי איפה פחות או יותר הוא נמצא אחרי הבירור הזה ונתקדם..

ברכה

20-12-2012 12:58
היי, שאלתי אותו למה הוא נתן את החפץ והוא ענה לי שהוא לא נתן הילד פשוט לקח בכוח והבן שלי ויתר. למשל שהבן שלי רוצה חפץ מאחותו הקטנה (בת שנתיים) הוא פשוט לוקח ומכיוון שהוא יותר חזק הוא משיג את מה שרצה. אבל שיש איזשהו עימות עם ילד אחר (שיותר קטן ממנו כי בני נשאר שנה בגן אז הוא הגדול) אז לפי דעתי הוא פשוט נאלץ לוותר(וזו לא הפעם היחידה) האם בטחון זה דבר שאני יכולה לעזור לו בו? או בטחון זה דבר שנרכש עם הזמן? תודה

דני גיל

20-12-2012 13:55
כן, ביטחון נרכש עם הזמן. וכן, את יכולה לעזור לו לרכוש ביטחון. כלומר שאין פה סתירה ואפילו להיפך.

בואי תראי איך את יכולה לעזור לו:


מה לא לעשות:


לא לסמן את ההתנהגות שלו כהתנהגות חסרת ביטחון. כאמור, לא "לתת שם" בעל קונוטציה שלילית להתנהגות שיכולה להיות לה מניעים רבים ושונים. לא להעצים אירוע נקודתי וחולף כדוגמת המקרה הזה שהרי... כמה פעמים קורה לו שמישהו חוטף לו בכוח משהו מהיד?


מה כן לעשות:


לפרוש בפניו את האפשרויות השונות להתמודדות ולתת לו לגיטימציה מלאה לבחור בכל אחת מהן:

"תשמע... אתה יכול לפעמים הבאות להילחם על זה, להחזיק יותר חזק או לחטוף בחזרה, ואתה גם יכול לעבור להתעניין במשחקים אחרים. אם תתעלם לגמרי ותעשה כאילו לא איכפת לך מהדבר הזה שלקחו לך אתה תראה שזה יתפנה לך מהר. זאת שיטה שכמעט תמיד עובדת". את יכולה אפילו לפשט לו את זה כדרך הכוח ודרך המוח. יכול מאוד להיות שדרך המוח תמצא חן בעיניו.


בכל אופן הכי חשוב הוא להבין את הדבר הבא: ילדים הם ילדים ותמיד יש את המקרים האלה שאחד לוקח מהשני, לרוב הם מסתדרים. מה שחשוב הוא לדאוג שלא לקחת ממנו את היכולת להיות גמיש ולהחליק עניינים, ולעבור הלאה, כי אם הוא מייחס את הוויתור שלו ל"חוסר ביטחון" הוא ירגיש נכשל והוא כל הזמן יכעס ויזעם, כפי שאולי קורה. אבל אם הוא מייחס את הוויתור שלו לתכונות חיוביות כמו בגרות/גמישות/תבונה (חשיבה אסטרטגית), אז החוויה שלו לא תהיה חוויה מתסכלת והוא בהחלט ירשה לעצמו לגלות גמישות ולעבור הלאה.

ברכה

20-12-2012 15:35
תודה רבה כמו תמיד אתה מייעץ מצוין. איישם את זה.

דני גיל

20-12-2012 23:52
תודה-תודה... בהצלחה!

ברכה

09-01-2013 22:49
בהמשך להתיעצותינו רציתי לעדכן אותך במשהו ולבקש את עצתך. כנראה שבני עכשיו עומד על שלו לא מוותר ולפעמים כועס על חבר (שהזמנו חבר ראיתי שהוא לא מוותר לו ולעיתים כועס עליו) אז אני מניחה שככה זה גם בגן.כבר כמה ימים שהוא אומר לי שאין לו חברים ושאף אחד לא רוצה לשחק איתו. היום ששאלתי איך היה בגן הוא כמעט בכה ואמר שאף אחד לא רוצה לשחק איתו. מה עלי להגיד או לא להגיד כדי שהחברים יחזרו לשחק איתו? תודה רבה מראש

דני גיל

10-01-2013 21:12
היי ברכה,
השאלה הזאת שלך כמו שאלות קודמות שהעלית כאן חושפות לדעתי הבנה לא מדויקת את התפקיד ההורי. שימי לב:

"מה עליי לעשות כדי לתת לו את הביטחון שבמקרים כאלה יידע לעמוד על שלו ולא לוותר?"

"מה אני בעצם אמורה להגיד לו שהוא חוזר מהגן נסער וכועס שהיה צריך לוותר על חפץ שהוא החזיק קודם?"

"מה עלי להגיד או לא להגיד כדי שהחברים יחזרו לשחק איתו?"

וזה בדיוק העניין ברכה: לא הכל עלייך, לא על הכל יש לך השפעה.
ואת יודעת מה הכי מעניין? דווקא כאשר אנחנו מבינים את זה ולוקחים צעד אחורה אנחנו מקדמים את המטרות שלנו, כי הילד לוקח על עצמו את האחריות.

תהי שם בשבילו, תני לו אוזן קשבת ואמפתית, תגידי לו שאת שמחה שהוא משתף אותך, ותעצרי בזה. אולי זה נראה לך מעט אבל זה המון. כשאת עושה את זה כך את נותנת לו המון. וכשאת עוצרת איפה שאת צריכה לעצור את מונעת ממנו להתאהב בעמדת הקורבן ולהתמכר לתלות הזאת בך.

התחלנו את ההתכתבות הזאת בשאלות על ביטחון עצמי. ואני אומר... תני לו את ההרגשה שהידע אצלו והתשובות אצלו, והביטחון העצמי יבוא עם הזמן.

אגב, מה הגננת אומרת על ההשתלבות שלו בגן?

ברכה

10-01-2013 22:55
הגננת היא מסוג הגננות שלא מתעניינת ולא אכפת לה ( לא כדאי להכנס לזה). שאלתי היתה שאם אני רואה (שחבר מגיע) או שהוא מספר לי(מהגן) שהוא כעס על חבר או צעק או לא ויתר האם עליי להדריך אותו שככה לא נוהגים ושלא צועקים על חבר ולפעמים גם מוותרים או שפשוט עליי לתת לו להגיע למסקנות האלו לבדו?תודה

דני גיל

11-01-2013 12:19
הבחירה היא לא בהכרח בין שתי האפשרויות הללו. כלומר שאת בהחלט
יכולה לאפשר לו להגיע למסקנות הנכונות בכוחות עצמו ועדיין לתת לו משהו ממך. הדרך לעשות את זה היא לעבור מחשיבה של הכוונה/ייעוץ/טיפים לחשיבה של התעניינות בילד ו"בעולם" שלו. התעניינות נטו:

"מה כל-כך הכעיס אותך?"
"מה אתה חושב לעשות?"
"מה יקרה אם תלך לשחק עם מישהו אחר?"
"מה יקרה אם תראה לו שבכלל לא איכפת לך?"
"וכשאתה כועס ככה... משהו משתנה? אתה מרגיש אחרי זה יותר טוב? פחות טוב?"

וזהו!

כאמור... אולי זה מעט אבל המון בשביל הילד.

דני גיל

11-01-2013 12:22
תיקון:
אולי זה מעט בשבילך אבל המון בשביל הילד!

ברכה

11-01-2013 15:52
תודה. איישם את זה ומקווה שיהיה שינוי.