תודה לך..

לעניין ה"חפירות" - אכן תופעה מוכרת אצל כך וכך ילדים וההתייחסות הנכונה להם היא "הקשבה אקטיבית". כלומר, את לא מקשיבה למה שלא מעניין אותך ואת מאלצת אותה לפנות לך מקום. כאשר היא תפנה לך מקום לך תהיה את היכולת להפוך את הקשקשת הבלתי נגמרת לשיחה משמעותית.

נכון.. ברור לי שזה לא קל ואני מבין שהיא מדברת בלי לשים נקודה, וברור שהתכנים לא מאורגנים או לא מעניינים, אבל דווקא בגלל זה נכון אם תתעקשי על ה"זכות" שלך להכניס שאלה (שבאמת מעניינת אותך) ועל ידי כך ליצור מצב חדש שבו את הופכת להיות מקשיבה פעילה - מקשיבה באמת.

וברור שהמצב הזה הוא מצב שמכבד את הילד. לעומת זאת, המצב הזה שבו הילד מקשקש ואנחנו כאילו מקשיבים הוא שמעודד אותו להתפתח בעולם משל עצמו ולא להיות קשוב למה שקורה בחוץ.

אם את רואה שממש קשה לך לקבל את תשומת ליבה תוך שהיא מדברת תוכלי להיעזר במשפטים הבאים:

"רגע תעצרי שניה... לא מעניין אותך מה יש לי להגיד?"
"האמת שרציתי להגיד לך משהו חשוב אבל... לא משנה"
"אוי.. את יודעת מה זה מזכיר לי?"

אל תחששי לומר לה:

"לא.. יפה שלי אני לא מקשיבה ככה.."
"זה לא מעניין אותי להקשיב בצורה כזאת"

כאשר את עסוקה בכך וכך דברים תפני את תשומת ליבה לכך שאינך קשובה ושאינך יכולה להיות קשובה. אל תתני לה לדבר לאוויר ואל תהפכי את עצמך לאוויר. זאת המטרה. אין לי ספק שדי בכך כדי שתוכלי להבחין בשינוי בתקשורת שלה ובדברים שתבחר לומר.

ולעניין הפחדים -
לא נכון לדעתי לעסוק בזה או להיות מוטרדים מכך. ודאי לא לשים שם תשומת לב מעצם ההתעסקות. איפה שאת מזהה פוטנציאל לסכנה, כמו למשל האפשרות שהיא תרוץ לכביש, אז בסדר אם תשוחחו על זה, ותדמו מצב כזה כדי להכין אותה מראש להימנעות מהתגובה המסוכנת. כמובן שמפגש עם חיות מחמד (אם אין לכם אז אצל חברים) יכול לעשות לה טוב.

דני - תודה רבה על תשובותיך, אאמץ ואנסה . . .
פחדים - בגלל שכולנו במשפחה מאד אוהבים בעלי חיים אנחנו עוצרים להתייחס וללטף כמעט כול כלב וחתול (כמובן מסבירים שצריך להזהר ולא להתקרב תמיד), בינתיים קשה עם הגדולה בעניין זה אבל לפחות הקטנה שכמובן מעריצה ומחקה התנהגויות של הגדולה - מגיבה טוב. מאמינה ומקווה שישתפר עם הזמן