בעיות שינה בילד בן 1.8

מיה ב


דני שלום רב
בני הקטן בן שנה ו - 8 חודשים. יש לציין שקראתי המון פוסטים בנושא בפורום אך עדיין יש לי כמה בעיות.
עד לפני שבועיים היה מלאך בשינה - בלילה נכנס למיטת מעבר לבד ונרדם תוך 10 דקות לבד וישן כל הלילה בלי בעיות.
בזמן האחרון הוא לא מצליח להרדם. אני/בעלי יושבים בחדר שלו משחקים בפלאפון ומתעסקים בעניינים אחרים ועדיין לוקח לו בערך שעתיים להרדם.
באמצע הלילה הוא קם מהמיטה ומגיע אלינו.
יש לנו בן מבוגר יותר (בן 7) שהיו לו המון בעיות להרדם. כשהוא היה קם בלילה הוא היה נרדם איתנו במיטה ולא הייתה לי בעיה עם זה. הבעיה שאני אמורה ללדת עוד חודש וחצי ואני לא יכולה לאפשר לקטן לישון איתנו כי 1. הוא בועט בי ו 2. התינוק שיוולד (טפו טפו טפו) יהיה איתנו בחדר...
בקיצור אנחנו מחזירים אותו למיטה יושבים לידו מתעסקים בעיניינינו וגם באמצע הלילה לוקח לו בערך שעתיים להרדם.
דרך אגב גם הגננת אומרת שבזמן האחרון הוא לא נרדם בצהריים ומפריע לכל הילדים.
יכול להיות שהוא מודע לזה שעוד מעט יהיו המון שינויים? אולי זה בגלל שאני כמובן יותר עייפה ועצבנית בגלל סוף ההריון?
איך אפשר להקל עליו? לעזור לו ולנו לישון יותר טוב? ובאופן כללי האם יש דרך להכין ילד בגיל כה קטן להולדת אח?
ועוד שאלה קטנה: האם כדאי שהבן הגדול (בן ה 7) ישן בחדר אחר לבד? הוא רוצה לישון עם אחיו הקטן אבל זה די מפריע לו להרדם ובאמצע הלילה, ועוד מעט יהיה עוד אחד קטן...

מיה ב

29-05-2013 01:54
עוד משהו ששכחתי להוסיף:
בגלל שאני בסוף הריון ודי גמורה בלילות בעלי מדי פעם ישן על מזרן בחדר של הילדים כדי לעצור את הילד לפני שהוא מתחיל לטייל בבית ולתת לו "תמיכה נפשית".
האם זה הגיוני לישון בחדר הילדים או שאנחנו מפתחים הרגלם לא טובים?

דני גיל

29-05-2013 12:38
היי מיה,
לאור הדברים שכתבת ולאור העובדה שכבר קראת לא מעט בנושא כאן בפורום, אני מעדיף לתת לך תשובה שתנחה אותך איך לחשוב ולא מה לעשות. כשאת שואלת "איך אפשר להקל עליו?" אני מעדיף שתשאלי "איך אפשר להקל עלייך?", וכשאת שואלת האם כדאי שבן ה-7 ישן בחדר אחר, אציע לך לחשוב על הנוחות שלך ולא על הרצון שלו לישון עם אחיו הקטן. המטרה כמובן להגיע למצב מאוזן של סיפוק הצרכים של כלל ה"חברים" במשפחה. ואת מיה, את ובעלך היקר, צריכים לחשוב גם על עצמכם, לטובת הילדים. אל תמהרי לגזור פתרונות מעשיים מהדברים שאני כותב לך כעת, אל תמהרי למשל לשאול את השאלה האוטומטית הזאת: "רגע נו.. אבל מה אתה אומר לי פה בעצם? מה אני אמורה לעשות?". תמתיני קצת עם המה לעשות ותני כבוד לתחושות ולרגשות שלך. שהרי:

אם אני מרגישה שהלינה בחדר אחד מפריעה לשינה של הבכור (או הצעיר),
ואם אני מרגישה שהקטן שלי מתיש אותי בהרדמות שלו,
ואם אני בהריון מתקדם,
ואם יש לי לא מעט חששות מהצפוי לאחר הלידה,
ואם בעלי ישן על מזרן בחדר הילדים,
ואם אני עייפה, מותשת, עצבנית,

אז... מה אז? אז, אם אכן אני מתעכבת לראות את כל זה, את "עצמי" בכל הדבר הזה, אז אני מצליחה להגיד לעצמי: "אוקיי... עד כאן". כלומר.. עוד לפני שאני יודעת מה לעשות או בכלל חושבת מה לעשות, ואיך לעשות, אני יודעת שאני בדרכי להביא את השינוי.

התוצאה של התהליך המחשבתי-רגשי הזה תהיה: יותר כבוד לצרכים של ההורים ופחות להרגלים של הילדים. כאמור, לטובת הילדים. לדעתי מיה, העובדה שלוקח לו כל כך הרבה זמן להירדם היא תוצאה של המוכנות שלכם להתגייס למשימות המתישות, ללכת איתן עד הסוף. הנכון הוא, במצבכם, שתציעי לו את נוכחותך בחדר למשך זמן ההירדמות, אבל זמן ההירדמות הזה חייב שיהיה מוגבל (רבע שעה גג). ולא אז לא. "סומכת עליך שתסתדר" וכאן יהיה עליכם להיות סופר נחושים ועקביים.

תמיד תחשבו על הדרך הקלה. לכם. איך להכין אותו ללידת התינוק? עזבי את השאלות הכבדות האלה ותתרכזי בהנאה ובהתרגשות לקראת העתיד לבוא. זאת ההכנה הכי טובה. האם זה הגיוני לישון בחדר הילדים או שאנחנו מפתחים הרגלים לא טובים? מיה, הכל הגיוני. באמצע הלילה, במיוחד במצבכם, תעשו מה שהכי קל לכם כדי לחזור לשינה.

מה שכן, יש לי תחושה ששינוי במהלך היום, בכל מיני עניינים שקשורים ב- "איפה אני ואיפה הילדים שלי", איפה בריא שהילד יהיה במרכז אבל גם איפה אני נותנת כבוד לצרכים שלי, הם שיביאו אתכם למצב מאוזן שיביא לכך שהלילות יסתדרו לכם.