היי רויטל,
התגובה שלכם בכל מקרה תהיה טובה לבתכם ככל שתהיה מקבלת ומכבדת את בחירותיה. בלי לנסות לשנות ולתבוע ממנה הסברים. אם היא נצמדת אלייך אז שתיצמד כמה שהיא רוצה, אם היא בוכה בהיסטריה תחבקי אותה חזק (ואל תשחררי אותה עד שהיא לא משחררת אותך), אם היא מתרחקת תתרחקי יחד איתה. כל "צעד" שהיא עושה קחי את זה את אפילו צעד קדימה. הרעיון הוא גם לתת לה את הביטחון בתחושות שלה ובבחירות שלה וגם למנוע עודף התעסקות בדבר כדי להימנע מתשומת לב מעודדת.

גיל שנתיים הוא הגיל שבו הפעוט שישן מעולה בלילה פתאום קם למיטת ההורים, או שקשה לו להירדם, הדמיון עובד שעות נוספות ולעתים קשה להבחין בין המציאות לדמיון (אם הילד מדמיין שבחדר יש מפלצת אז... בחדר יש מפלצת).

יש ילדים בעלי דמיון מפותח במיוחד, יש ילדים בעלי חושים חדים במיוחד, יש ילדים שיש להם גם מזה וגם מזה, לכן ההתנהגות של בתך בהחלט עשויה להיות תוצאה של שלב התפתחותי, ואני מניח שכך.

עם זאת תמיד כדאי להיות ערניים, לבדוק למשל האם במקביל למה שתיארת היא גם מגלה סימני מצוקה: תלותית, פחות נמרצת, פחות משחקת, פחות מדברת, פחות חיונית וכדומה.

כאן כדאי לדעת שבאמצעות משחק, פענוח ציורים ועוד כל מיני דרכים יצירתיות ושאינן מעיקות על הילד, ניתן היום להבין הרבה על המתרחש בעולמם של ילדים, הפנימי והחיצוני.

אגב, כאן למעלה באתר יש קישור לדף שנקרא "משהו לילדים" ובו המצגת "דומים שונים". יש לי הרגשה שבתך תמצא עניין :)

תודה על המענה המהיר :)