ילד סחטן

גלית


בני בן ארבע וחצי. לומד לנצל אנשים. ובדרך כלל כשהם לא במיטבם.
לפני מספר חודשים כתבתי לך על הבעיה שלו עם סבתא ששברה את הרגל ומאז הוא מזלזל בה עד יחס אפסי. זה מגיע גם לאלימות. הוא יכול פתאום לתת לה מכה בגב כשהיא מסתובבת או ברגל החולה. המלצת אז להרחיק ביניהם על מנת לתת לו הזדמנות להעריך נוכחותה וללמוד לכבדה. בינתיים אני לא מרגישה שיפור אבל גם היא מצידה לא הפחיתה בפינוקים וחיפוש אחר חסדו.
אבל שמתי לב שבאופן מסוים הילד שלי לומד לשחוט ולנצל את הסובבים אותו באופן שיטתי. כמה דוגמאות.

קודם כל הוא בלי סוף מבקש דברים לקנות לו. ומאז שאני הסברתי שמתנות מקבלים ביום הולדת – לפחות פעמיים ביום אנו סביב הנושא מה הוא יקבל ביום הולדת הבא. אני כן קונה לו ולאחותו בת שנתיים וחצי משחקים, אני מתכוונת למשחקים חינוכיים ומפתחים ומשפחתיים – אבל את כל הרובוטים וזבלונים משתדלת רק במועדים מיוחדים כי אין לזה סוף.

ובנוסף הוא מתייחס לצעצועים ומשחקים מאוד אגרסיבי ומרבה לשבור ולהרוס אותם תוך מספר ערבים.
כשאני מבקשת ממנו לעשות משהו הוא תמיד מבקשת תמורה. לתגובתי שזה לא עובד כך הוא מרבה לענות: "אז אני לא אקשיב לך!". בסוף הוא לרוב כן מקשיב, אבל אחרי זמן מה של עימות. הוא גם אוהב להגיד: עם את, אז אני... בכלל אני בתקשורת אתו משתדלת לא להשתמש בעקרון זה, אבל לפעמים כשהוא לגמרי לא מתייחס אני אומרת לא שצריך לכבד סובבים אותו כי כמו שאתה מתנהג כלפי אחרים, כך גם תצפה יחס חזרה. אולי הוא הבין את המסר שלי בצורה קיצונית?

אתמול חליתי והרגשתי רע. כל היום שכבתי. כשהם חזרו עם אבא מהגן הוא התחיל לקפוץ עליי, לדחוף אותי (כמו את סבתא?) וגם כשהסברתי שזה אני חולה וזה מאוד לא נעים – הוא המשיך לבדוק את הגבולות בלתת מכה ולברוח. התחיל לתת מכה פה ושם גם לאחותו. רק כשקמתי והחזקתי את ידו ופיזית התנגדתי לו והסברתי שלא מקובל עליי אלימות הוא אמר "נו, טוב" והתחיל להתחנף. הרגשתי מאוד פגועה ונתתי לו להרגיש זאת. עם כל האגוצנטריות שאופייני לילדים, הוא צריך להבין שכם ההורים יכולים להיות חולים ויש להתחשב בהם.

גם בבוקר הוא נכנס למיתה והתחיל להציק עם הרגליים וציפורניים וזרק "עד שלא תבטיחי לקנות לי זבלונים אני לא אפסיק!" (אגב, כבר יש לו אותם), עד שפשוט הוצאתי אותו מהחדר.
תסביר לי בבקשה מה הסיבה להתנהגות זו ואיך עליי להגיב בכל אחד מהמקרים אילה.

דני גיל

29-06-2013 18:44
היי גלית,
ההסבר פשוט למדי: את מכילה ומקבלת התנהגויות שאינן מתקבלות על הדעת. נכון שאת מסבירה ומביעה את סלידתך מהמעשים שלו, אבל זה לא מספיק.

אם הוא מציק לך במיטתך באופן שאת מתארת את לא יכולה לעבור על כך לסדר היום. את צריכה להוציא אותו מהחדר הרבה לפני שהוא מגיע למצב שבו הוא מציב לך תנאים. אם הוא מציק לך בדחיפות כאשר את חולה או כאשר את בריאה תרחיקי אותו ממך באסרטיביות ואל תפחדי להיות אמא מרתיעה.

אם הוא מתייחס בזלזול לסבתא שלו תרחיקי אותו מהסבתא, במיוחד אם היא לא מסוגלת לעשות את זה בעצמה. אם סבתא תגיד ש"זה בסדר" ושהיא מסכימה ויודעת מה לעשות איתו, תבהירי לה שאת לא מוכנה להפקיר את החינוך של הילד שלך ועד שהוא לא ילמד להתנהג בכבוד הוא לא יכול להיות בנוכחותה כל זמן שאת לא נוכחת.

הילד שלך מנצל כי הוא למד ש"זה עובד" לו ולכן את לא אמורה לספק לו כלום כל זמן שהוא ממשיך להתנהג ככה. אם הוא מבקש תמורה כאשר את מבקשת את שיתוף הפעולה שלו במשהו אז את חייבת לשנות באותו רגע את:

שפת הגוף שלך,
הבעת הפנים שלך,
טון הדיבור שלך,

להפסיק להיות נחמדה, להפסיק לבקש ולהתחיל לדרוש, להרתיע! אל תפחדי מזה כי זה התפקיד שלך בשעה הזאת וכאשר תעשי כך הוא יחזור להתחנף אלייך.

אם הוא מנג'ס לך כדי לדעת מה תקני לו ביום הולדתו העתידי תגידי לו שאת לא מוכנה לדבר על זה ואל תדברי על זה. אם הוא ימשיך לנג'ס תפעילי שוב את שרירי ההרתעה שלך ואם הם לא קיימים אז... זה הזמן לפתח אותם.

גלית

30-06-2013 01:46
כנראה אני לא מספיק טובה בהרתעה...

גלית

30-06-2013 01:57
עכשיו ברצינות: אני עושה את בדיוק מה שאתה אומר, אני כל בדיוק עונה לו: "אני לא מוכנה להמשיך את הדיון הזה" ואם הוא ממשיך אז אני פשוט מתעלמת/עושה משהו אחר - מה שזה לא היה.
לגבי סבתא: כשאני שם אני מגיבה, אבל כשאני לא - אין לי מה לעשות בעניין. אתי זה לא עובד . אולי כך מלמדים אותם בגן, כי זה ממשיך כבר מספר חודשים.
אבל הנקודה הזאת - לנצל את הרגע בו בן אדם חלש, מי איפה זה? אני הרי שכבתי חולה וחלשה והוא מבחין בכך ומנסה "את מזלו"!

דני גיל

30-06-2013 02:52
הוא כל הזמן מנצל את נקודות החולשה שלך אבל לדעתי את לא מודעת לכך שאלו נקודות חולשה. הוא אגב כן מודע. לכן מבחינתו להציק לך כאשר את חולה וחלשה זה להמשיך את הקיים ואילו את חווה את זה כמעשה נבזי. בצדק. אבל למה דווקא עכשיו זה נראה לך כל כך מטריד? כי את מודעת לרגע החולשה שלך, את יודעת שאת חולה ושאת חלשה וזקוקה למנוחה. "איך אם כך הוא עושה לי ככה וככה?" את שואלת את עצמך.

אבל תראי גלית, אם את מאפשרת לו להציק לך כאשר את בריאה וחזקה ברור שהוא יציק לך גם כאשר את חולה וחלשה. כאשר את אומרת לו שאת "לא מוכנה להמשיך את הדיון הזה" ואחר כך מתעלמת יתכן מאוד שאת כותבת לי את הדברים בהקשר לסיטואציה שלא נכון להתעלם ממנה ולא נכון לעבור לסדר היום בעקבותיה.

אסרטיביות הורית תמיד נעה על הגבול הדק הזה שבין תקיפות לתוקפנות ומכאן הבעייתיות ללמד אסרטיביות באמצעות התכתבות, אבל בכל מקרה זאת המטרה שלך - ללמוד לעמוד מול הילד שלך אסרטיבית וברורה.

גלית

30-06-2013 06:28
אתה בספר שלך כותב שגם אחרי ש"הצבנו את הגבול", צריך להתקדם, לא לסחוב את הכעס אחריך. אולי אני נוטה להתקדם מהר מדי? או לעשות "אמרברקס בפול גז"?
סתם: אנו באוטו, אז הוא דורש שאנו נלך לגן שעשועים ובגלל שאנו לא (כי הולכים למקום אחר)- הוא בוכה בלי די "אז תקחי אותי לגן שעשועים או שאני..." אמרתי שאין גן שעשועים, ואם הוא לא מוכן להשלים עם זה, אין לי מה להוסיף. ההיסטריה המשיכה עד כה, שבסוף להלכנו לשום מקום - הוא הפסיד גם וגם. הגזמתי?
או הוא דורש סדרה בטלוויזיה ולא מקבל ומטליט לזרוק חפצים ולהרים יד -אני מוציאה אותו מהסלון ויושבת לשחק עם הקטנה - אחרי כמה דקות הוא מבטיח שנרגע ומבקש לשחק יפה אתנו. ואנו משחקים יפה. יותר מדי מהר שחררתי?
איך לומדים אסרטיביות?

דני גיל

01-07-2013 03:32
כאשר הילד מבקש ולא מקבל אני מציב לו גבול ועובר הלאה,
כאשר הוא צופה בטלוויזיה בווליום גבוה ולא נענה לבקשתי להנמיך, אני ניגש ומנמיך בעצמי. ואחר-כך, עובר הלאה.

אבל,

כאשר הילד מאיים עליי (אם לא תקנה לי אז אני לא ____), כאשר הוא מציק לי פיזית, כאשר הוא מנג'ס לי במטרה לנג'ס לי, אז מחויב ממני כהורה (זו החובה שלי ולא רק הזכות) לנקוט במעשים שיפטרו אותו מבלבול התפקידים ויחזירו לו את הביטחון שאני אבא שלו, אני הסמכות. כאן נוכל לעשות כל מיני דברים וכל מקרה לגופו, אבל המשותף לכולם הוא חוסר המוכנות שלנו לקבל את זה ולעבור הלאה.

הוא דורש סדרה בטלוויזיה,
הוא דורש ללכת לגן שעשועים,

למה את מסכימה לזה גלית? למה את מסכימה לגדל ילד שדורש ולא מבקש?

אגב עשית שם נכון, מנעת ממנו לזרוק חפצים, נתת את תשומת הלב לקטנה שלך, אפשרת לו "לרדת מהעץ" ולחזור אלייך מפויס.

גלית

01-07-2013 03:57
כנראה אני בכל זאת מתחילה ללמוד! לייק בשבילי! :)))
אז לא להעניש, אלה פשוט לשעם אןפותו במקום על ידי רתיע, הרפיה עם הפשרות לפיוס מבחירה...
דני, יש לי סטארט אפ: לפתוח ב"ס להורות, עם תארים והכל. אולי מתישהו זה יהפוך לחובה ואז פחות נצטרך להתנסות על הילדים שלנו...

דני גיל

01-07-2013 16:18
לייק :-)