היי אסי,
עכשיו זה ילד כזה ומחר יהיה זה ילד אחר. ילדים דומיננטיים יותר או פחות תמיד יהיו שם ולכן ה"בעיה" היא בעצם גם ההזדמנות לפתח את החוסן כנגד האתגרים הללו.

הסיפור הזה הוא גם מאוד מוכר, ילד בגן שהוא גם חבר אבל גם מעצבן לפעמים, לא משנה מה הסיבה. וההתייחסות שלכם ההורים למצבים האלה באמת מאוד חשובה כאן. ההמלצות שלי לכם:

1. תגידו לו את זה במילים שלכם אבל המסר הוא: אתה תעשה מה שטוב לך ורק מה שטוב לך. איפה שנעים לך תהיה ומתי שמפסיק להיות נעים לך תתרחק. אני מבינ/ה מה מפריע לך אצלו ואני מבינ/ה גם מה אתה אוהב אצלו ולכן תבחר אתה מתי אתה מוכן לאפשר לו להיכנס ל"עולם" שלך ומתי לא.

- המסר הזה חשוב במיוחד כדי להגביר אצלו את תחושת השליטה והבחירה. הוא כבר לא מובל לאן שמובילים אותו. הוא הבוחר והוא יודע "להשתמש" בחברים שלו בתבונה. הוא יודע לברור אותם לא רק לפי מי שהם באופן כללי אלא גם לפי מי שהם בזמנים משתנים ובמצבים משתנים.

2. תנסו לא לגלות מעורבות יתר מבחינת עצות מעשיות. במצבים האלה יש לנו ההורים נטייה להיות דרוכים ולהתאמץ כדי לתת לילד את ה"כלים" הדרושים להתמודדות. איכשהו, בלי לשים לב לכך, הילד מקבל בעיקר את המסר שהוא חסר כלים ויכולת התמודדות. זאת בזמן שהוא שבקיא בפרטים והמידע המשמעותי והחשוב נמצא הרבה יותר אצלו מאשר אצלנו.

לכן המטרה שלי כהורה היא בעיקר לתת לו את ההרגשה ש- "אתה המומחה". ואני כאן בעיקר כדי להקשיב, להתעניין, לשאול שאלות:

"אז מה... איך הגבת?"
"מה עשית?"
"פשששש.. מעניין מה אני הייתי עושה במצב כזה. אני חושב/ת שעשית מצוין!"

שזה בדיוק ההבדל אגב בין הורות "מעורבת" להורות "מתערבת".

עוד דבר חשוב: אל תעשו קשר (לפחות שזה לא יבוא ממכם) בין "הובלה" לבין "ערך". ילד יכול אמנם להרוויח תחושת ערך מהיותו כריזמטי ומוביל, אבל הוא יכול להרוויח את התחושה הזאת גם בזכות הרבה "הישגים" אחרים.