היי עינב,
מתוק הילד שלך. משהו בדימוי העצמי לא יושב שם מספיק טוב כנראה. והבעיה תמיד עם דימוי עצמי נמוך היא הדינמיקה השלילית:

העובדה שאני מרגיש על עצמי מה שאני מרגיש גורמת לי להימנע מאתגרים חברתיים, והעובדה שאני נמנע מאתגרים חברתיים גורמת לי להרגיש עוד מאותו הדבר - חוסר שייכות ופגיעה בתחושת הערך.

כמה דברים:

1. את כותבת שהוא מקבל מכם "המון המון תשומת לב". למה? זה לא מתיש אתכם? כלומר ברור לי למה וברור לי שזה מתיש אתכם ולכן חשוב לי שתדעו: אין צורך, תנוחו.

לא רק למענכם אלא בעיקר למענו. יש משהו מאוד לא משחרר כאשר אנחנו מעניקים את תשומת הלב לילד מתוך החרדות שלנו ולא מתוך הכיף שלנו. זה בדיוק המנגנון שמייצר תלותיות ומוריד עוד מהביטחון של הילד. חום, אהבה, הומור, תנו לו כמה שאתם יכולים, אלא ש -

אל תשכחו את עצמכם. אל תשכחו את הנוחות שלכם והרצונות שלכם כי רק ככה הוא יקבל מכם את המסר: אנחנו סומכים עליך!

2. תדעו להיות מעורבים ולא מתערבים:
הורה "מעורב" הוא הורה שמספק אוזן קשבת לילד שלו, שואל אותו שאלות שמעניינות אותו, משתף את הילד בחוויות של עצמו. הורה "מתערב" לעומת זאת הוא הורה שמשקיע המון אנרגיה בעצות ורעיונות, ובלי לשים לב, משקף לילד בעיקר את חוסר היכולת שלו להתמודד בכוחות עצמו. טוב לדימוי או רע לדימוי?

בעניין זה שימי לב גם להתכתבות שבה כתבת לי את שאלתך ("לא מרוצה מכלום" - 12.3.12). יש שם כמה דוגמאות טובות לדפוס תקשורת "משחרר".

3. תוציאי אותו מ"המרכז": הוא למשל יבקש להימנע מביקור אצל חברים ואת תסבירי לו שאתם נמצאים עכשיו אצל חברים בשבילך ולא בשבילו. עינב.. זה מאוד חשוב, במיוחד בשבילו, לתת לו את ההרגשה שאת לא מפחדת עליו. במקביל ובלי קשר, כאשר הוא בוכה וקשה לו, תני לו את המקום להתפרק עלייך, תחבקי אותו ותני לו את כל החום והאהבה שאת יודעת אבל, כאמור, בלי לדבר יותר מדי ובלי להציע פתרונות ובלי לשנות את התכניות שלכם. אני מבינה, אני מחבקת, וזהו.

בינינו עינב - זה המון! לפעמים זה כל מה שהילד צריך.

כתבת לי קצר, השבתי לך קצת ארוך כי נראה לי שהבנתי, קחי רק את מה שנראה לך רלוונטי. בהצלחה..

תודה רבה על התשובה העיניינית והמקצועית. למדתי ואיישם.עינב