גמילה מפיפי

נועה


שלום,

בני עוד מעט בן 4. הוא נגמל לפני כשנה.
לפני כמה חודשים הבנתי שבעצם אני זו שמציעה לו ללכת לשירותים ולכן הוא פספס ממש מעט. ולכן החלטתי לשנות גישה ולתת לו להחליט מתי ללכת לשירותים. עשינו איתו שיחה שבמהלכה אמרנו לו שהוא ילד גדול ומעכשיו הוא אחראי על הפיפי שלו. בעקבות זה הוא התחיל להתאפק ולפספס הרבה. בהתחלה הייתי שואלת אותו למה הוא מתאפק? וכל מיני שאלות דומות. כמובן שלא הייתה לו תשובה. אז החלטנו להתעלם לחלוטין. זה עזר לתקופה קצרה מאוד. הוא היה מפספס אבל פחות. ולאחר מספר ימים חזר לפספס הרבה. אז ניסיתי לעשות טבלה עם מדבקות שעזרה לי במקרה אחר אך במקרה הזה זה לא עזר. בקיצור כרגע אנחנו מתעלמים אך הוא מפספס המון.
אני חייבת לציין שיש קשר ישיר בין הפספוסים שלו במהלך היום לפספוסים שלו בלילה.
בגן הוא גם מפספס בעיקר בשינה.
סה"כ הוא ילד מאושר. מקבל מספיק תשומת לב. לכן אני לא חושבת שהוא עושה את זה בכדי לקבל תשומת לב. אני חושבת שהוא עסוק ואין לו כוח ללכת לשירותים וכשהוא מפספס הוא לא נבוך. פשוט לא איכפת לו.

מה עושים?

תודה...

דני גיל

24-07-2013 03:08
היי נועה,
לא הייתי אומר שלא איכפת לו, אבל כן יכול להיות שהוא איבד אמון בעצמו ביכולת לעמוד באתגר. גמילה מחיתולים קשורה בקשר ישיר לתחושת יכולת - ה"אמונה בעצמי". אם אנחנו מצליחים לנסוך בילד את הביטחון שהוא יכול על האתגר הזה אנחנו מגדילים את הסבירות שיצליח לנו ויצליח לו.

לשם כך אתם ההורים טוב תעשו אם דווקא לא תתייחסו להצלחה שלו להיגמל כאל מובן מאליו, כמשהו שאתם מצפים לו או שברור לכם ש... זה צריך לקרות דבר. כי ככל שזה המסר שהילד מקבל התחושה היא תחושה של כישלון ולאורך זמן האמונה שלו בעצמו פוחתת.

אני לא חושב שזו טעות להזכיר לו ללכת לשירותים, מה שחשוב בשלב הגמילה שהילד יחווה הישגים והוא חווה אותם כאשר הוא מצליח לעשות בשירותים ולא בתחתונים. הוא לא נכנס לפרטים אם את הזכרת לו או הוא הזכיר לעצמו.

אני מבין שההחלטה שלך להפחית מעורבות קשורה לכך שהגמילה לא היתה מלאה אבל כאשר הוא נמצא בשלב של "גמילה חלקית", לכם קל יותר לתת עוד דחיפה קטנה כדי להביא אותו לגמילה המלאה. איך? על ידי חיזוקים. אתם תופסים אותו ברגעים המעטים שהוא בכל זאת מצליח להגיע לשירותים בכוחות עצמו ומראים לו ש... ראיתם. והופתעתם ושמחתם בשמחתו:

"מה.. הלכת לבד? איזה יופי!!!"

בלי "כל הכבוד" וכל זה. לא צריך. העניין הוא לשמוח בשמחתו ולהראות לו שאתם רואים אותו במיטבו.

טבלה עם מדבקות? אני ממש לא בעד: גם מלחיץ, גם מעביר לילד את המסר שהשליטה שלו מוגבלת ולכן צריך להפעיל שליטה חיצונית. אתם ממש לא צריכים את זה.

לסיכום, ההצעה שלי לעזור לו ולהזכיר לו, לחזק אותו באופן אותנטי כאשר הוא מפתיע לטובה. כאשר הוא מפספס אל תשימו שם יותר מדי תשומת לב ודיבורים, אבל תנו לו להיות שותף לתהליך גם ברגעים הפחות נעימים, כלומר: להיכנס לאמבטיה, להוריד את הבגדים, לחכות רגע או שניים שתגיעו אליו. חלילה לא כדי להקשות עליו אבל פשוט תהיו ערים לכך שאתם לא עושים לו חיים קלים מדי שאז.. באמת יכול להיות בזה משהו נעים עבור הילד ואם כך גם מעודד למקום שאנחנו לא מעוניינים בו. בהצלחה..