היי גלית,
קודם כל תודה על הפתיח המשמח,
יש לי כמה דברים חשובים לענייננו אבל לפני כן שאלה:

למה הוא מתכוון כשהוא אומר: "כשאת ואבא בלילה מדברים ועושים רעש"?

האם הוא מתכוון ל"מדברים" בשעות המוקדמות כשהוא במיטה ואתם עדיין ערים? או מאוחר יותר כשהוא מאחר להירדם ושומע אתכם? אולי מדברים באופן שקט במיוחד? בקיצור... כל פרט שאת יכולה להוסיף בעניין הזה.

הוא תמיד נרדם מהר בלי בעיות וגם ישן די חזק, לכן נדמה לי שמדובר בשעות מאוד מאוחרות. אני אציין גם שביום שישי האחרון סבתא שלו מאוד נבהלה כי הוא לבד פתח חלון בדירה שלנו בקומה חמישית כי ראה אותה בחוץ. וגם היה מספר פעמים שדיברנו עם בעלי בלילה בטונים גבוהים והוא התעורר - אולי גם זה השפיע, כי לאחר מכן הוא הרבה לילות קם כשדיברנו ושעל האם אנחנו רבים או בסגנון... הוא ילד מאוד רגיש.

... אבל למה כשהוא מספר לך על הפחדים שלו את אומרת לו "גם אני". או שלא הבנתי נכון? קודם כל אני רוצה שתדעי שזה בסדר להראות לילד שלא לכל דבר יש לך פתרון. הוא יגיד "אמא אני מפחד" ואת תגידי לו:
"אני מבינה חיים שלי... אני פה". לפעמים הכי פשוט - הכי טוב. וכשאנחנו מתחילים להפעיל את היצירתיות שלנו אנחנו עשויים בקלות לשים שם מנות יתרות של תשומת לב מעודדת ולפתח תלות לא בריאה.

הדמיון של ילדים בגיל הזה עובד שעות נוספות והעניין גם שהוא תמיד נשמע/נראה/מרגיש להם יותר משכנע מהמציאות. כלומר שאם אני ילד בן 5 ואני מפחד מדמות מסוימת בסרט שאני צופה בו אז לא רלוונטי לי שתגידי לי שזה סרט וזה לא אמתי. והסרט, יכול להיות בטלוויזיה, בקולנוע, אבל הוא גם יכול להיות בדמיון. כלומר שאפשר שהכל יתחיל ויגמר בראש של הילד ובכל זאת עבורו - זו האמת. ושום דבר לכאורה לא ישכנע אותו שאין לו ממה לפחד.

אז קודם כל אציע לך את התכתובת בקישור הבא -
http://www.superdaddy.info/index.php?id=286#nav
אבל - תוכלי גם להיעזר בתרגיל הבא שהוא תרגיל שבעצם "משתמש" ביכולות הדמיון של הילד:

הוא יגיד לך "...אבל אמא אני מפחד" ואת תשאלי אותו "מה יעזור לך להפסיק לפחד?".

נניח שהוא ישיב לך "לא יודע". כאן את אומרת לו ש... יש לך רעיון:

את מבקשת ממנו שיאסוף לכף היד את כל הדברים שמפחידים אותו: עטלפים, פילים, נמרים, מפלצות ו... כל מה שיש לו עכשיו בחדר. אחרי שהוא מסיים את שואלת אותו אם הוא בטוח שהוא אסף את כולם ואפילו את עוזרת לו ו"מוצאת" משהו שהוא לא ראה. ואחרי שאתם אוספים הכל לכפות הידיים שלך ושלו אתם זורקים אותם החוצה מהחלון.

המטרה הגלויה של התרגיל הזה היא לתת לו כלי להתמודד עם הפחדים אבל המטרה הסמויה חשובה יותר - ליצור התניה בין "מה שאני מדמיין" לבין "מה שזה גורם לי להרגיש". כאשר אני מדמיין שיש לי עטלף בחדר זה יכול לעורר בי פחדים, אבל זה גם יכול לעורר בי רגש חיובי כמו סקרנות, תחושת "ביחד" עם אמא שלי, הומור, משחק, וכו'.

אבל - הכי חשוב - את עושה את זה ככל שזה עובד לך וככל שהוא משתף פעולה והחוויה היא חיובית והדדית. ולא - תחזרי לפשטות כפי שהצעתי לך בתחילת הדברים.

בקשר לכך שהוא שואל אם אתם רבים אז תראי: הכי טוב כמובן לא לריב בכלל ליד הילדים אבל ככל שזה כן קורה בואו תשתדלו להימנע מכך במיוחד בשעות הלילה. כי זה באמת לא טוב לענייננו.

כן, אני גם משתמשת בתגובה "זה בסדר לפחד, אני תמיד פה אתך", הבנתי שלא כדאי להתיחד עם הפחדים שלו. ומה בקשר לזה שהוא בלילה בא לשון אתי, כדאי לזרום? אני לא רוצה שזה יעבור לשגרה. להעביר אותו למיטה גם כשאני מתעוררת והוא ישן אתנו? העיניין גם גורם למצב שהקטנה מתעוררת בלילה ומתפשת את אחיה ואז גם מצטרפת לשון במיטה של ההורים...

אף פעם לא נכון "לזרום". כן נכון לקבל החלטות מתוך מקום סמכותי כך שאם למשל את מאפשרת לו להירדם במיטתכם אז את עושה את זה כי זו הבחירה שלך.

ולגבי העניין עצמו, אני לא תמיד נגד הביקור של הילדים במיטת ההורים, זה דווקא יכול להיות פתרון טוב בתקופות מסוימות אלא שאז אני תמיד ממליץ לאפשר לילד להירדם ולהחזיר אותו למיטתו. מה שכן, נראה לי שזה לא המקרה ואת לגמרי יכולה להרגיע אותו כשהוא במיטתו (תיעזרי בקישור שהוספתי).

לדעתי, קומו אליו אתם כאשר הוא צריך אתכם (אבא או אמא), תארגנו לכם פינה חמה לידו כדי שיהיה גם לכם נוח להמשיך במנוחה שלכם, תנו לו את ההרגשה שנוח לכם והכל בסדר ואתם לא ממהרים לעוף כבר למיטה שלכם. ככה אתם מגדילים את הסבירות שהוא יירדם מהר. וכאשר זה יקרה אל תמהרו לצאת מהחדר. תנו לו עוד קצת לחוש את מגע ידכם וגופכם כי גם כשאנחנו ישנים ה"גוף" זוכר. ובכך אתם עושים "עבודה" שתסייע לכם גם למחרת.

תודה, דני