... אז קודם כל אני מציע בחום להימנע מכל מיני הסברים וניסיונות לשכנע ("פעם הבאה תשתדל"), ובעיקר, להימנע מרעיונות אכן יצירתיים כמו משהו נגד עצירות וכדומה.

אני גם לא חושב שאת צריכה להתאמץ "לתפוס אותו באמצע" ולרוץ בבהלה לשירותים. למה זה טוב?

מה כן?

"תתפסי" אותו לפני שהוא עושה. בעניין הזה תרשי לעצמך לדרוש בנחישות את שיתוף הפעולה שלו לתהליך הגמילה מה שאומר ש:

כל פעם שאת מבקשת ממנו לגשת ולהתיישב בשירותים הוא נענה לבקשה שלך. את לא מצפה ממנו לעשות בשירותים אבל את כן מצפה ממנו להתיישב. כמה זמן? חמש דקות. לפחות.

מה דעתך?

אכן ניסינו גם את זה. וכשביקשתי ממנו לשבת מידי פעם זה מלווה בכך שהוא יושב וצורח שהוא רוצה לרדת למרות שאני אומרת לו בלי כעס שיושבים קצת. האם זה בסדר?

ואם זה בסדר אז להגיד לו שאנחנו יושבים לנסות לעשות קקי?

... ודאי שזה בסדר. וחשוב שהוא יבין ששיתוף הפעולה הנדרש ממנו הוא בעצם הישיבה. אי אפשר לדרוש מילד לעשות את צרכיו אבל בהחלט אפשר ונכון לדרוש ממנו - בנחישות - לכבד את המאמצים שאנו עושים בשבילו במאמץ קטן משלו - לשבת 5 דקות על האסלה, כל שעה עגולה נניח.

אם הוא יושב ובסופו של דבר לא עושה זו ההזדמנות שלכם להוכיח לו שהוא עמד ב"משימה" בהצלחה. הוא שיתף פעולה עם הדרישה שלכם ועל כך תחזקו אותו. אם הוא לא משתף פעולה אתם צריכים "להילחם" על זה ולא לעבור לסדר היום. פה אנחנו למעשה מדברים על משהו הרבה יותר גדול ולא רק על הגמילה עצמה.

אוקי אנחנו ננסה את השיטה מקווה שנצליח:-) תודה רבה על שיתוף הפעולה..

הי, בתי בת שנתיים ושבעה חודשים מאוד וורבלית ונבונה, גמולה כבר חודשיים מפיפי בלבד ובכל פעם שיש לה קקי היא מבקשת טיטול ואז ניגשת למקום פינתי בבית לצורך פרטיות , אם פונים אליה בזמן הפעולה אפילו סתם בשאלה כלשהי שלא קשורה לקקי היא די כועסת ואומרת ״די״. בתהלחך הגמילה שלה לפני חודשיים הגמילה מהפיםי היה מאוד מהיר יחסית עם אולי פעמיים שלושה פיספוסים בלבד ובכל פעם שהיה לה קקי היתה מתיישבת ואחרי מספר שניות מבקשת לרדת מהאסלה, לא דיברנו על זה ורק חיזקתי אותה על זה שהיא מנסה ויל ההשתדלות שלה לעשות קקי בסופו של דבר היא לא הצליחה להוציא והחתה ממש בוכה לי שהיא לא רוצה לשבת באסלה ורוצה טיטול, לא מיד שמתי לה, בהתחלה עוד ניסיתי לשדל אותה לנסות שוב אבל בסופו של דבר נלחצתי שלא תהיה לה עצירות וכאבים ואז עוד יותר תחשוש לנסות לשבת ולהוציא ולכן החלטתי לשים לה את הטיטול רק כדי שתוכל ל״שחרר״ ( הלחץ שלי נבע מזה שבמשך יומיים לא עשתה צורה ואז התחילה לבכות ולהגיד לי שכואבת לה הבטן, ישר הנחתי שזה בגלל זה) .
אציין שילדתי שבועיים לפני שהתחלתי איתה את הגמילה ולכן לא היה לי פנאי להתמודד ען גמילת הקקי שלה וחכיתי שזה יגיע ממנה אבל היום אני מבינה שעשיתי טעות והיא ככל הנראה התרגלה כבר לעשות רק את הקקי בטיטול משום שהיא כבר עלאוטומטית אומרת לי שיש לה קקי ומבקשת טיטול ולא מוכנה לשמוע על אפשרות של אסלה/סיר. ולכן אתמול אמרתי לה שמאחר והיא כבר ממש גדולה אנחנו לא נשים טיטול יותר בזמן של קקי וננסה לעשות באסלה, אמרתי לה שאני יעזור לה להתאמן לאט לאט עד שנצליח....ביום למחרת לא אמרה לי שיש לה קקי אבל כן ראיתי שיצא לה טיפה בתחתונים (כלומר היא התאפקה ושוב שומרת ) שאלתי אותה אם יש לה קקי והיא ענתה לי בשלילה! דבר נוסף שהיה היום זה שהיא רצה לעשות פיפי בשירותים (היא הולכת ועושה לבד מהיום הראשון כבר שנגמלה) ופתאום קראה לי בהיסטריה לבוא וכשהגעתי ראיתי שהיא עומדת ממש ליד האסלה ותחתונים למטה מעל שלולית של פיםי ומעט מאוד קקי שיצא לה במקביל- לא ראיתמ מה היה שם אבל ההנחה שלי זה שהיא התישבה בשירותים הרגישה שיוצא לה גם קקי במקביל לפיםי, נבהלה וקמה ולכן עשתה על עצמה...כמובן שלא כעסתי וכו (היא ממש בכתה) . אני באמת לא יודעת איך להמשיך להתנהל עם זה, יש לי פחד מאוד גדול שהיא עוצרת ושומרת בפנים ומפחדת שתהיה לה עצירות ותסבול מכאבים מה שבוודאות יקשה עליה עוד יותר לתת הזדמנויות לקקי לצאת ( היא ממש צורחת ונלחצת כשכואב לה משהו, אפילו כשאני עושה לה קוקו ולא נעים לה היא ממש מתעצבנת) אני ממש אשמח להמלצות....

היי מיקי,
קודם כל לחזק אותך כי אני חושב שעד כה עשית נכון. כלומר עשית מה שעשית וניסית מה שניסית אבל כל זה עם הרבה כבוד וקשב לה. וגמישות. היכולת לחשב מסלול מחדש מבלי לפחד כל הזמן שאולי אנחנו לא עקביים או לא סמכותיים מספיק מעידה בעיניי דווקא על ביטחון הורי, על נאמנות לאיזו אמת פנימית, אולי נקרא לה אינטואיציה, ומכל מקום היא היכולת שמאפשרת לנו להיות קשובים באמת ולהיענות לצרכים של הילד שלנו במצבים משתנים. גם בתך "נשמעת" לי ילדה מאוד נבונה, נאמנה לעצמה ולקול הפנימי שלה, מובילה. וזה טוב לענייננו - בואי נשתמש בזה.

אני מציע דווקא לעודד אותה לקבל החלטות עצמאיות. כלומר, היא ממילא עושה את זה. היא הרי כזאת. וככזאת אנחנו נתבונן בה ונחזק אותה כל פעם שהיא בוחרת "איך" ו-"מה". כי אנחנו סומכים עליה.

היא בוחרת בטיטול - מצוין. "אני שמחה שאת אומרת לי איך נוח לך".
היא בוחרת שלא נדבר איתה בזמן שהיא עושה - נכבד את הבקשה.
היא מבקשת טיטול כי היא בדרך להתפנות - מצוין. "איזה יופי שאת באה לבקש!".

כלומר למצוא את המקומות בהם אפשר לחזק אותה ולעשות את זה. בנוסף, הייתי "חושב" איתה יחד:
כשתרצי להוריד את הטיטול תגידי לי?
איך תעשי את זה?
איפה תעשי את זה?

המטרה של השאלות האלה לשחרר אותה להוביל, לאפשר לה לדמיין הצלחה, לאפשר לה "לגלגל בראש" כיצד זה הולך לקרות. מציע גם לשאול אותה, ממש להתייעץ איתה, אם כדאי לשים סיר ולגשת לעשות עם טיטול אבל כאילו בסיר. את שואלת אותה אם היא חושבת שזה רעיון טוב. אם היא מגיבה בחיוב זה מצוין כי יש פה (אולי) אפשרות לפרוץ איזה מחסום. אם היא מגיבה בשלילה זה גם מצוין כי זו ההזדמנות הנוספת שלך לחזק אותה במשפט:

"טוב טוב... את יודעת מה את עושה סומכת עלייך!" כן כן אפילו שהיא "רק" שנתיים ושבע.

על החשיבות של החיזוקים בתהליך גמילה מוזמנת למאמר "סודות הגמילה מחיתולים" בעמוד המאמרים. בהצלחה!

חשוב שהוא יבין ששיתוף הפעולה הנדרש ממנו הוא בעצם הישיבה. אי אפשר לדרוש מילד לעשות את צרכיו אבל בהחלט אפשר ונכון לדרוש ממנו - בנחישות - לכבד את המאמצים שאנו עושים בשבילו במאמץ קטן משלו - לשבת 5 דקות על האסלה, כל שעה עגולה נניח.

אם הוא יושב ובסופו של דבר לא עושה זו ההזדמנות שלכם להוכיח לו שהוא עמד ב"משימה" בהצלחה. הוא שיתף פעולה עם הדרישה שלכם ועל כך תחזקו אותו. אם הוא לא משתף פעולה אתם צריכים "להילחם" על זה ולא לעבור לסדר היום. פה אנחנו למעשה מדברים על משהו הרבה יותר גדול ולא רק על הגמילה עצמה.

שלום רב,

בני בן 4 עושה פיפי בשרותים כבר מעל שנה, אבל קקי עדיין עושה בחיתול. בסוף היום יש לו הרגל לבקש שנשים לו חיתול ואז הוא נכנס מתחת לשולחן (במקום שהוא מרגיש בטוח) ושם הוא עושה קקי .
נסינו כמה פעמים להושיב אותו בשרותים אבל כלום לא יוצא- והגענו למצב ששבוע לא עשה קקי.

איך מרגילים אותו לעשות בשרותים ?

אבקש עזרתך

תודה מראש

מציע שתציעו לו לעשות בחיתול אבל במקום מתחת לשולחן - בחדר השירותים. ולאחר שבוע-שבועיים יהיה לו קל יותר להסתגל לעשות באסלה.

אנחנן ננסה, תודה רבה