היי עדי,
ראשית, לגדל שני בנים בגיל כזה, עם טמפרמנט כזה ועם הפרש גילאים כזה - לא פשוט בכלל! ותני לעצמך לייק בסוף כל יום כי מגיע לך, ולשם כך את גם מוזמנת להיעזר במאמר הזה -
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4355530,00.html

ושנית, מריבות אחים הן דבר טבעי בגיל הזה, אבל אין ספק שיש משמעות רבה לתגובות ההוריות שלנו על עוצמת הקונפליקט שמתפתח שם. כלל חשוב בעניין זה הוא לשמור על יחסי הכוחות הטבעיים. כלומר שאם הקטן מציק לגדול והגדול מחזיר לו בדרכו כדאי לבדוק מה קורה שם באי ההתערבות שלנו:

אם הגדול מתנהג בצורה אלימה חסרת שליטה שמסכנת את הקטן כמובן שאת ניגשת אליהם ומפרידה בגופך. אבל - אם הוא (הגדול) משיב לו במכה או שתיים והתוצאה הכי רעה של האירוע הזה היא שהקטן בוכה, הרי שזו תוצאה רצויה. הקטן שלך לא קטן מדי כדי ללמוד מה כן ומה לא ויכול להיות שאח שלו הוא דווקא "מורה" טוב.

כדי לעזור לגדול להגיב מתוך מקום של שליטה כדאי לדעתי להראות לו שאת תומכת בו כאשר הוא מסרב לשתף פעולה עם הגחמות של הקטן. כמו כן, תציגי בפניו פרשנות חיובית להתנהגות של אחיו:

"איך הוא אוהב אותך!!!"
"לא סתם הוא נדבק אליך ככה.."
"אתה תראה.. כל מה שתיקח הוא ירצה גם" - כלומר - אם את מצליחה ליצור ערוץ תקשורת בינך לבין הגדול שלך "מעל לראש" של הצעיר, כזה שיש בו שיתוף והומור, זה מצוין.

דבר נוסף, תפגיני נוכחות כמה שיותר ותשתחררי ככל שתמצאי אותם רגועים. הם קטנים מדי כדי להסתדר לבד או כדי ללמוד להסתדר לבד. כדי "להסתדר לבד" הם זקוקים בעיקר לבשלות ולקרקע חיובית. לכן, כאשר את נוכחת שם איתם ואת רואה את הקטן מציק או חוטף אל תמתיני לתגובות של הבכור. קחי את הקטן על הידיים שני מטר הצידה ושבי איתם קצת עד שהעניינים ירגעו.