בת חמש מנצחת כל הזמן.

שרון


שלום, הבעיה שלי אולי תראה לאחרים כמו ״צרות של עשירים״ אבל מבחינתי היא בעיה גדולה... הבת שלי בת חמש וחצי, לאחרונה נתקלנו בקשיי התנהגות, פניתי לגננת לשמוע איך היא בגן וזה מה שהיא אמרה לי: הילדה באמת חכמה, נבונה אפשר לומר מחוננת. זה דבר מצויין, מבחינה לימודית היא הרבה מעל כולם, אבל מבחינה חברתית זה בא לה לרועץ. היא מנצחת את כל הילדים בכל המשחקים, תמיד חושבת 5 מהלכים קדימה ואין ילד בגן שמסוגל לנצח אותה. היא כמובן שמחה בניצחון שלה, אפשר לומר שמחה עד כדי שחצנות, וזה מגיע למצב שילדים בגן לא רוצים לשחק איתה כי יודעים מראש שאין להם סיכוי לנצח אותה ושהם יצאו בבכי. מצד אחד, משמח לשמוע שהילד שלך הישגי, ווינר, מחונן... וידעתי את הדברים האלו עוד לפני השיחה עם הגננת, אבל אף פעם לא חשבתי שזה יבוא לרעתה... איך אני יכולה ללמד אותה את מידת הענווה? לגרום לה להבין שזה בסדר לא תמיד לנצח ולהיות מוסרית כלפי החברים שלה ולפעמים לתת גם להם, גם אם זה אומר שהיא מפסידה בכוונה. איך אני עוזרת לה לתעל את כל הטוב הזה לטובתה?? 

דני גיל

01-01-2014 02:26
היי שרון,
צרות של עשירים הן עדיין צרות וטוב שאת ערה לכך. בקצה האחד יש את הילד שמאוד קשה לו ובקצה השני יהיה הילד שמאוד קל לו, והמשותף לשניהם הוא ששניהם ילדים בעלי צרכים מיוחדים. אז מה עושים?
יש לך ילדה הישגית, תחרותית, טובה ב"משימות", ואת כל אלה הייתי רוצה לנצל לטובת העניין, על ידי הגדרת משימות שמתאימות לאתגרים הייחודיים לה.

האתגר שלה, ה"משימה" שלה, אינה לצבור מחר בבוקר עוד ועוד ניצחונות במשחקי קופסה מול הילדים בגן אלא לסיים כל פעילות עמם בצורה כזאת שתשאיר גם אותם עם תחושה טובה. זו משימה מאתגרת, מורכבת, הצלחתה תלויה גם בתגובות שאר הילדים ולכן היא לא נדרשת להצליח בה בכל מחיר. את כל זה את אומרת לה, ואת אומרת לה שאת מרגישה שדווקא היא תוכל "לעשות את זה".

לפני זה, כדאי שתשוחחי איתה בזמן מתאים כדי להפנות את תשומת לבה למחיר שהיא משלמת בעקבות הסגנון שהיא בוחרת בו. "תקשיבי... אני חייבת לדבר איתך על משהו" תגידי לה בנימה שמשדרת התייחסות רצינית ואפילו דאגה. ותמשיכי לשתף אותה בתחושות שלך.

אחרי זה תגידי לה שאת חושבת שזה יכול להיות אחרת ושאת חושבת שהיא זו שיכולה לעשות את זה אחרת. תוכלי גם לתת לה רעיונות, למשל, לעזור לילדים אחרים, ללמד אותם, להוביל אותם להצלחה. וואווו... כמה סיפוק נמצא במקומות האלה. ופה היא לא צריכה לוותר או להצניע את היכולות שלה אלא דווקא להשתמש בהן. כל מה שהיא צריכה הוא לדעת ש... זו ה-משימה שלה.

תראי שרון, זה יכול להיות כך או אחרת, אבל חשוב שהיא תתמודד עם ה"משימה" שלה ולא תברח ממנה ולכן בהחלט יש פה גם מקום לגישה אסרטיבית ופעולות עקביות. נניח, אם את עדה למקרה כזה שבו משהו בהתנהגות שלה גורם לריחוק החברים, וזה לא רק מעצם הניצחון במשחק, תשאלי אותה אחר כך:

"נו... אז מה זה שווה?"
"מבינה למה אני מתכוונת?"

ו..כן, לכך אני מתכוון בגישה אסרטיבית, כלומר שאת לא יורדת מהעניין הזה ובעקביות חוזרת לעסוק בו, ואת מצפה לראות תוצאות עם הזמן. ככל שאת לא רואה תוצאות וככל שאת רואה שהחלק שלה בהתרחקות החברים הוא חלק משמעותי, תחזקי את המסר במעשים. לדוגמה:

"לא... היום אני לא מזמינה את _____"
"למה אמא... למה?"
ואז את מסבירה לה בדיוק למה.

לסיכום, השינוי פה אפשרי, הוא מתבקש, צריך להיעשות גם בעקביות וגם ברגישות, ו... לא לוותר. בהצלחה..