היי טלי,
לא מדבקות, לא פרסים, לא עונשים, לא נזיפות ולא הסברים. תמנעי מכל מה שיוצר עניין סביב ההתנהגות שלה ומספק לה תשומת לב. ילדים זקוקים לתשומת הלב שלנו ולא נחסוך אותה מהם, אבל לא בצורה הזאת. ברגע שהילדים שלנו רואים שאנחנו לא "קונים" מניפולציות הם כשירים לחפש את תשומת הלב שלנו בדרכים חלופיות ובריאות.

בפועל המשמעות של זה היא שאת מתעלמת רגשית מהפרובוקציות. "רגשית" כלומר שאת לא מגיבה אמוציונלית אלא בנימה אגבית. אם תתעלמי לחלוטין היא תמצא את הדרכים להדליק אותך אבל אם תגידי לה בנימת אגב: "אני יכולה להיות הרבה יותר מעצבנת" (כאשר היא אומרת לך שאת מעצבנת) היא תבין שאין לה במי לשחק.

כשהיא אומרת וחוזרת ואומרת "אני כועסת!!!" תציעי לה את החיבוק שלך. אם היא לא מעוניינת בו אז לא. אל תלחצי כי זה עשוי להתפרש כהתחנפות. תגידי לה ש"את כאן" ומתי שתרצה תשמחי לחבק אותה. או.. כל דבר אחר שיכול לעזור לה. בעניין זה באמת תשאלי אותה:

"... ומה יכול לעזור לך להפסיק לכעוס?"
"... אולי חיבוק ממני?"
"רוצה לבוא איתי רגע להכין...?"

אבל... לא יותר מדי. אם היא לא משתפת פעולה תני לה להירגע לבד ותסיימי בכך שתגידי לה: "אני כאן... מתי שתרצי".

כל זה ברמת ההצעות. אם את רואה אותה מתנהגת באלימות כלפי עצמה או כלפי האחים שלה או החפצים שמסביב, את לא מציעה לה את החיבוק שלך אלא כופה אותו עליה. את ניגשת אליה ומחבקת אותה אלייך עד שהיא נרגעת. ואם היא לא נרגעת אחרי שתי דקות תחזרי אליי ונחשוב איך להמשיך.

במקביל חשוב מאוד לחזק את המעמד שלה בבית כאחות גדולה לתינוקת, תני לה לעזור לך ולהיות יד ימינך, תזמיני אותה כל הזמן אלייך להיות שותפה ו"חברה", כזו שאפשר לשתף אותה במחשבות ואפילו להתייעץ איתה בכל מיני עניינים הקשורים לטיפול בתינוקת. בהצלחה בינתיים..