ילד מרביץ

עירית

הי דני,
התייעצתי איתך בעבר ואני זקוקה לעזרתך שוב.

בני הבכור בן 2.5, התחיל לדבר מאוחר, לפני בערך חודשיים שלושה. לפני כן הוא ממש היה מסרב לדבר, למרות שידענו שהוא מבין הכל (כי כל מה שהיינו אומרים לו הוא היה עושה). לאחרונה הוא התחיל להרביץ לנו כשהוא מתעצבן. כשהוא עושה זאת אני או בעלי אומרים " אני לא מוכן שתרביץ לי, אם תעשה זאת שוב תלך לחדר שלך" ואם הוא עדיין מרביץ אנחנו מכניסים אותו לחדר לכמה דקות, ואחרי זה שואלים אם הוא רוצה לבקש סליחה ולהשלים, בדר"כ הוא רוצה והעניין נגמר די מהר. העניין הוא שלי ולבעלי יש חילוקי דעות בעניין התגובה ל"מכות" שלו. אני חושבת שהדרך שבה אנו פועלים היא הכי טובה, אך בעלי חושב שאולי כדאי לתת לו מכה קטנה על היד אם הוא מרביץ, שיבין שאם מרביצים אז מחזירים לך- מה דעתך בנושא?
הגננת התלוננה שהוא גם מרביץ לילדים בגן.

ודבר נוסף, היו כמה ימים שכשהיה מגיע זמן לישון הוא לא רצה ללכת והיה כל הזמן יוצא מהמיטה ומבקש אותי, אחרי מספר פעמים שהיה יוצא והייתי נותנת לו נשיקה ובעלי היה מלווה אותו למיטה, הוא אסר עליו לצאת שוב ואמר שהגיע הזמן לישון כי הוא כבר קיבל נשיקה מאמא וזהו זה. ובננו היה מתחיל לצרוח "רוצה את אמא" אבל צרחות אימים, ברמה כזאת שכששמעתי זאת לראשונה ממש נבהלתי ואמרתי לבעלי "בוא אני אשב איתו כנראה שמשהו קרה לו". וישבתי איתו עד שנרדם. כשהוא עשה זאת גם יום למחרת הבנתי שזאת הדרך החדשה שלו להשיג את מבוקשו ולא נענינו. בעלי היה איתו בחדר, הרגיע אותו ( למרות כל הקושי של הצרחות) ובסוף הילד נרגע ונרדם. היום, אני השכבתי אותו והוא לא צרח, אך הוא יצא המון מהחדר, עד שבסוף כעסתי עליו, והוא נשאר בחדר ונרדם. זה היה די מתסכל. אני לא רוצה תמיד לשבת לידו, ובמיוחד לא כשאני מרגישה מחוייבת כי אם לא הוא יצרח או יצא המון מהחדר (אנחנו לא נענים לדרישות תוקפניות מצידו, אלא לצרכים ולבקשות שנעשות בצורה נעימה).
הוא ילד מדהים, אך דעתן ומאד עקשן, הוא רוצה שהדברים יהיו בדרך שלו. אנחנו מאד אוהבים אותו ורוצים בטובתו, אך אנחנו לפעמים לא בטוחים איפה עובר הגבול בין לרצות אותו ולמלא את בקשותיו לבין עבירה על הגבול הטעם הטוב.