היי ניקול,
אני מציע שבפעם הבאה שבתך תרצה לשחק במשחק שדורש עבודת איסוף בסיומו תגידי לה ש... בזה את לא מסכימה. למה? "כי אין לי כוח לאסוף אחר כך את כל החלקים ולסדר בשבילך".

ואז היא תגיד לך:

"לא נו אמא... בסדר נו... אז אני אסדר"

"את תסדרי? את בטוחה?"

"כן אמא כן!"

"טוב... אם כך אני אשמח לנסות"

והיה והיא שיחקה ולא סידרה אחריה אל תעייפי את עצמך במילים ובהסברים. תמתיני לפעם הבאה שהיא תבקש ממך לשחק ותסרבי לבקשתה. בנימת אגב וקצר ולעניין גם תסבירי לה את הסיבה. אני מניח שבשלב הזה היא תבכה, תתנגד, תבחר בכך וכך פרובוקציות, אבל אני מציע שתמשיכי להיות נחושה ותני לה להתמודד עם המשבר הרגעי.

עם ילדים, כדי להרוויח שקט, אנחנו צריכים לפעמים לעבור דרך קצת רעש.

תודה על התגובה המהירה הבעיה היא שאני מציעה את המשחקים כי אחרת היא משועממת והדבר מביא להשתוללות או לסירוגין לבקשה למסכים (מחשב, טלוויזיה משחקים באייפד וכו' אני זאת שמשכנעת לבנות דברים, לצבוע, לשחק בקלפים, פאזל לגו וכו'

את משכנעת אותה לבנות דברים, לצבוע, לשחק בקלפים, לגו, פאזל, בעצם - לחזור על כל מה שהיא עשתה בגן. דווקא הבית הוא הזמן למנוחה של הילדים, והוא הזמן הנכון למחשב, לטלוויזיה, לאייפד. כמה זמן? כמה שהיא רוצה! לפעמים הורים אומרים לי: "הוא כל היום מבלה מול המחשב / הטלוויזיה" אלא ש -

ב- 17:00 הם חזרו מהגן וב-19:00 ארוחת ערב שאחריה זמן אמבטיה והתארגנות לשינה. ואם כך - כמה זמן כבר נשאר למסכים להעסיק את הילדים שלנו?