היי יוליה,
טוב לראות אותך פה :)

לא על כל דבר אנחנו צריכים להגיד "כן" ו- "לא". לפעמים טוב לנו להגיד: "בסדר, אני אברר איך נרשמים לחוג (ג'ודו) ונרשם". בינתיים הילדה נרגעת, מה שמאפשר לך לשוחח איתה ולשאול אותה בנימה חיובית ומחויכת על ג'ודו ועל אהבתה החדשה.

כאשר הילד מקבל התייחסות לבקשתו, כאשר הוא רואה אותנו אוהבים את בקשתו, כאשר הוא רואה אותנו מוכנים לקבל החלטה על סמך בקשתו, הוא בעצם מרוויח את כל הצרכים הפסיכולוגיים ש"מסביב" לבקשה שלו ואז גם פנוי להתבונן נקי ברצונותיו.

במצב הזה, אם היא תחזור ותבקש, סימן הוא לכך שהג'ודו חשוב לה ולא העניינים ש"מסביב". ומכיוון שכך הייתי בשמחה רושם אותה לחוג שביקשה, מציג בפניה את הסתייגותי אבל מסביר גם ששווה לנסות, ואם היא תאהב אז היא תישאר וכדומה.

לדעתי, כאשר אנחנו מציגים כך את פני הדברים אז הבקשה הבאה שלה - לפרוש מהחוג - לא תשאיר אותה עם תחושות כישלון ופגיעה בדימוי העצמי.

גם הבקשה לגלח את השער היא בקשה שיפה אם תעורר בנו, לפני הכל, חיוך ואהבה לילדה שלנו, מעין בקשה כזו שלכל הפחות מעוררת בנו סקרנות והתעניינות (ולא דאגה). היא תבקש, ואת תשאלי אותה (בחיוך):

למה את רוצה...?
מה יקרה אם תתחרטי?
את יודעת שאנחנו יכולים להוריד את השער צ'יק-צ'ק אבל להחזיר אותו - פששש... המון זמן. את בטוחה שאת רוצה?

ובסופו שלי כל הדו-שיח הזה את אומרת לה שאם כך את מבינה ללבה אבל לא תוכלי לאפשר את זה. את מבינה אבל... לא מסכימה. בלי להתנצל ובלי למצמץ בעניין הזה. ולהמשיך לחייך.

בכל אופן - הכי חשוב לזכור - לא כל דבר אנחנו צריכים לפתור בזמן אמת. כאשר אנחנו מרוויחים זמן אנחנו מאפשרים לילדינו להכיר בפרופורציות ובאמת שהם מעוניינים בה. ילדה בגיל 4 יכולה לריב עם אחיה בן השש על הדבר הזה שהוא מחזיק עכשיו ביד: היא טוענת שזה שלה והוא טוען שזה שלו, ולשניהם טיעונים משכנעים. במצב הזה יעשה נכון ההורה שייגש אליהם וייקח את הדבר מהידיים שלו או שלה, ויגיד להם:

בעניין הזה נטפל בערב/מחר. וברור מן הסתם שעד הערב או עד מחר הם ישכחו מהדבר או לא ירצו בו או ירצו בו פחות. בקיצור - עברו לעניין אחר.

תשובות כמו:

נראה...
אני צריכה לבדוק עם אמא של יונתן..
אוקיי נבדוק..

מאפשרות להורים להרוויח זמן יקר שבו הילד פנוי להכיר ברצונות האמתיים שלו.

בהצלחה וד"ש..