הילד איבד שליטה!!???

אנה


הי דני!
יש לי בעיה עם בני האמצעי (מתוך שלושה בנים)- הוא בן חמש+3 חודשים והוא ילד שני טיפוסי :-)
תמיד היו לו תקופות טובות ואז תקופות קשות (מבחינת התנהגות/ הקשבה לנו או לגננת וכדומה). לפני כשלושה שבועות בערך אחרי תקופה מאוווודדד ארוכה בה היה ממש למופת- הוא התהפך לגמרי. כול הזמן מתחצף (אגב, לא רק אלי- גם לגננת או לאמא של חבר אשר אנו עושות הסעות מהגן יחד) מרביץ, לא מקשיב צורח וזה מגיע לרמות שלעיתים אין לי פשוט מושג מה לעשות (ומרגישה שהייתי רוצה להחטיף סטירה...כי נראה שרק זה יעצור אותו:-( )
עונשים אני יודעת שזה לא שיטה אבל לפעמים ה מרגיש גם כמוצא אחרון והוא באמת בוכה ומתעצבן ומבין שבגלל שעשה משהו לא קיבל מה שרצה (כמו ללכת למכולת ולקנות ממתק או סתם ממתק בבית).
בקיצור- מה אני עושה??? מרגישה כרגע ממש חסרת אונים.
אגב- גם בגן זה אותו הדבר. הוא מפריע במפגשים יותר מתמיד, גם בפעילויות אחרוץ רק בחצר שם הוא הכי אוהב להיות הוא "מלאך".
היה קצת ארוך אך אני מקווה שהמצב הועבר. אגב- עוד משהו- לא יודעת אם קשור או לא- שני אחיו היו חולים זה אחר זה והיה שבוע וחצי בערך שקיבל פחות יחס מהם... אך ההתנהגות החלה קצת לפני המחלות..
תודה, אנה

אנה

05-03-2014 13:02
דני- שכחתי לומר שכאשר אני או בעלי כועסים עליו או לא מרשים משהו- הוא צועק גם- אני שונא אותך, את האמא הכי גרועה... וכו'. אני מנסה להסביר לו שזה מעליב ולא מדברים ככה להורים ושזה מה שהוא מרגיש עכשיו... אבל זה תמיד חוזר על עצמו בכול מקרה...

דני גיל

05-03-2014 21:49
היי אנה,
אם זה מעליב ואם ככה לא מדברים להורים אז אני מעדיף שתראי לו את זה ולא שתסבירי לו את זה: להראות נעלבת, לגלות חוסר סבלנות, חוסר נחמדות, כל אלו הן תגובות הוריות שבכוחן להעביר מסר ברור במצבים כאלה, ולכן הן נחוצות. והמסר הברור - ישמר להיות ברור ככל שהתגובה תהיה כנה, מחוברת למציאות ולתחושות האמתיות שלך.

כל אחד ואחת מאתנו מביעים רגש או מתרגמים רגש להתנהגות בצורה שונה: יש את מי שנעלב וכתוצאה נופל לשתיקה, יש את מי שמבקש שיניחו לו להיות קצת לבד, יהיו שיגיבו בחוסר סבלנות או חוסר נחמדות. ואת - ברגעים האלה צריכה לתת ביטוי לאמת שלך. אמנם אנחנו לא שוכחים שמדובר בילד בן חמש ולכן נושיט לו יד כאשר יבקש בדרכו "לרדת מן הסולם" (למשל כשהוא מנסה להחליף נושא שיחה), ועם זאת מאוד חשוב (כאן העניין!) שהתגובה תהיה אותנטית.

אם אתם מסרבים לבקשותיו וכתוצאה הוא מנסה להציק למצפון שלכם תראו לו שאתם לא מתרגשים:

הוא: אני שונא אותך!!
את: מממ... יש לך מזל שאני אוהבת אותך ;)

הוא: את אמא גרועה!!
את: איזה באסה... חשבתי שאני דווקא אמא טובה ;)

הוא: את אמא גרועה!!
את: אני יכולה להיות הרבה יותר גרועה ;)

הנימה הזאת, שהיא נימת אגב המלווה בקריצה, לא נועדה לשעשע אותו אלא לשעשע את עצמך ובכך להראות לו שאת לחלוטין שלמה עם עצמך ולא מתרגשת מהפרובוקציות שלו.

אנה

06-03-2014 11:08
תודה דני על הריענון :-)
מה לגבי חוסר ההקשבה? למשל לפעמים הוא מנשק מחבק את הקטן והקטן לא רוצה ומתחיל לבכות אך הוא ממשיך למרות שאני אומרת די והוא לא רוצה...? להזיז את הקטן ממנו פשוט?
או לא רוצה לסדר אחריו וכו'...
הוא גם צועק הרבה- סתם כמו לחקות חיה... להניח לזה? לפעמים זה ממש מציק...?
שוב תודה,
אנה

דני גיל

06-03-2014 11:55
אנה, גשי אליהם, קחי את הקטן על הידיים, תשאלי את הגדול משהו שלא קשור לעניין ותעברו הלאה. אם הוא צועק ומציק כפי שתיארת אז תעצרי את זה. בשיא הנחישות: באופן מרתיע, משכנע, תקיף, אפילו אם ה"תקיף" הזה מרגיש לך "תוקפני" לרגע. תמיד תהי עסוקה בהווה ובמה שאת רוצה שיקרה (שיפסיק עם הרעש הזה או שינעל נעליים) ולא בעבר, כי העבר לוקח אותך למקומות של התחשבנות מיותרת (למה אתה לא מקשיב כשאני... ?!!!").

לעומת זאת, כשאת מכוונת להווה, את שומרת על ענייניות ויש לך את כל הלגיטימציה להפעיל סמכות מתוך המקום האסרטיבי, על כל המאפיינים שלו.

לגבי העניין שהוא לא מוכן לסדר אחריו - לא מזמן נשאלה שאלה דומה ולהלן הקישור -
http://www.superdaddy.info/index.php?id=416#nav

אנה

09-03-2014 12:42
תודה דני!