גמילה מחיתולים
Ali
שלום,
ביתי בת שנתיים וחצי. כבר זמן מה היא מבקשת ״תחתונים עם דובי״. כשהתחילה לבקש דיברנו איתה במספר הזדמנויות על מה זה תחתונים ומה המשמעות של מעבר מחיתול לתחתונים והיא אמרה ״עושים קקי ופיפי רק בשירותים״. ראינו שהיא מודעת לכך שעושה בחיתול, לעיתים גם הודיעה לנו אחרי שעשתה, ניסתה לעשות בסיר ולפעמים הצליחה (לעיתים גם אמרה ״עשיתי״ בזמן שלא יצא כלום לסיר), והיה נראה לנו שאפשר לנסות לגמול אותה.
היום חזרה מהגן וביקשה תחתונים ואנו זרמנו איתה - ואפשר להגדיר את היום הזה כיום הם הפספוסים הגדול. לא היתה פעם אחת שהיא הצליחה להגיע לסיר לפיפי, וברטיבות גם לא הטרידה אותה במיוחד, וקקי הצליחה לעשות ( אך גם זה אחרי שראינו אותה מתחילה ללחוץ והפנינו אותה לשירותים ).
בסוף יום התלאות הזה, כשהיא כבר במיטתה (ביקשה חיתול ללילה בעצמה, למרות שהייתי שמה לה גם אם לא היתה מבקשת) אני תוהה אם היום שהיה יכול להעיד שהיא ממש לא מוכנה עדיין.
אשמח לדעתך
דני גיל
16-03-2014 22:21לא, אני לא חושב שהיא לא מוכנה. וכפי שכתבתי לשואלת מתחתייך כאן בפורום: עד סופ"ש הקרוב אעלה לעמוד המאמרים מאמר חדש בנושא גמילה מחיתולים. מאמר מקיף ומאוד חשוב. חלק גדול ממנו מבוסס על שאלות שנשאלו כאן בפורום ואני ממליץ לך לעקוב אחרי הפרסום שלו ולקרוא להנאתך. כמובן שאני כאן לשאלות.
דני גיל
18-03-2014 22:44http://www.superdaddy.info/articles-50
בהצלחה! אני כאן לכל שאלה..
אלי
24-03-2014 10:58אני חוששת שביתי התאהבה בתהליך. באופן רגיל שעת הכניסה למיטה בביתנו היא שמונה בערב.לא מחייבים לישון אבל מחייבים להיכנס למיטה. מאז שהחלה להתעניין בעשיית צרכיה ״כמו גדולה״, החלה ביתי לצאת שוב ושוב ממיטתה, להוריד החיתול ולהתיישב על האסלה. כשהיא עושה זאת אנו לא מלווים אותה, ורק כשמסיימת מלווים למיטה ומחזירים לה את החיתול, אומרים לילה טוב ויוצאים מהחדר. כך היה אתמול, למשל, במשך שעה ורבע, במהלכה היו נסיונות עקרים לעשות בשירותים אבל גם כאלה שהצליחו) שבסופה חתכתי את העניין בטון נחוש ואולי גם תקיף (מה שהפסיק את העניין והיא נרדמה). הסיפור חוזר על עצמו מזה מספר ערבים ואני לא באמת מצליחה לגבש דרך טובה לפעולה. לאפשר הליכה שוב ושוב לשירותים? לקטוע את העניין? באיזה שלב?
אשמח לדעתך
דני גיל
24-03-2014 23:52אני בכלל לא בטוח שהעיכוב בהירדמות שלה הוא עניין הגמילה. ילדים בגיל הזה אוהבים למשוך זמן וכרגע הגמילה היא האטרקציה. לטובת הגמילה זה דווקא יכול לפעול מצוין שכן אלה הרגעים שבהם היא יודעת שמקומה במיטה ולכן היא "מסכימה" לגשת לשירותים באופן עצמאי. האמת שאם אני מבין נכון זה נשמע לי ממש מצוין לענייננו (גמילה).
בכל אופן זה טוב עד גבול מסוים ולכן טוב שאת שמה לזה גבול. ולשאלתך מתי "לקטוע את העניין"? זה באמת תלוי בך. ככלל, המקום ה"נכון" לשים את הגבול (כל גבול) הוא מספיק זמן לפני שאנחנו יוצאים מדעתנו, וכך אנחנו יכולים לבחור את התגובות שלנו ולא להיגרר לתגובות לא יעילות. יכול להיות שלענייננו זה יהיה לך טוב להקציב, נניח, 40 דקות לטובת העניין. או חצי שעה. ככה, כשאת יודעת "לאן את הולכת", את גם יותר רגועה ואת מקרינה ביטחון שכשלעצמו מוציא ממך את מיטבך.
