חוסר אונים במצב אלים

מירב

דני שלום. רציתי להתייעץ איתך בנוגע לשני הבנים שלי, אחד בן שלוש וחצי והשני בן חמש וחצי. אנחנו עברנו מתחילת שנת הלימודים לאזור ולגן חדש. הילדים בהתחלה מאוד חששו אבל אני יודעת ששניהם מאוד חברותיים ושלא תהיה להם שום בעיה ואכן במהרה הם מצאו המון חברים בגנים שלהם. בחודשים האחרונים שמתי לב שחלה החמרה מאוד מאוד גדולה בהתנהגות שלהם - פתאום הם התחילו לקלל אחד את השני. תמיד היו ריבים אבל האלימות נעשתה יותר קשה ועל הגבול של מסוכנת ונוצר מצב שמאוד קשה לי לצאת איתם מהבית. לדוגמא השבוע לקחתי אותם לסרט . בתור לקופה הם התחילו לדחוף אחד את השני כל כך חזק וכל פעם מישהו אחר בכה לי וצרח זה הרגיש כאילו אנחנו לבד במקום כי עשינו כל כך הרבה רעש שממש כבר התביישתי...וכן הלאה וכן הלאה...דיברתי עם הגננות לשאול מה קורה איתם בגנים. אז הגננת של הקטן בן השלוש וחצי אמרה לי - תראי אני יגיד לך את האמת זה רק מהגן הוא מסתובב עם ילד שככה מתנהג ולומד ממנו. אז שאלתי אותה מה עושים ולא היתה לה תשובה. ואצל הגן של הגדול בן החמש וחצי הגננת אמרה לי- יש כמה ילדים שלומדים גודו בגן ובחצר הם משחקים בקרבות כאילו מרחוק והוא לומד מהם את האגרסיביות, אבל הוא עושה מרחוק הוא לא מרביץ לאף אחד - העניין הוא שמבחינתי גם אם הוא לא פיזית מרביץ הפרצוף והכעס שבא יחד עם האגרוף הכביכול לא אלים מכניסים בו הרבה כעס. מה עושים אני מרגישה קושי אמיתי לצאת איתם מהבית. אני מרחמת עליהם על כל המעבר הגדול ומבינה את הצורך להסתדר בחברה אבל קשה ממש לשלוט בהם. תודה וחג שמח