היי מוטי,
אתה בעצם מדבר על קושי בהתמודדות עם תסכולים. גם אם זה לא יהיה קל ולא יניב תוצאות מידיות, אני בטוח שאתם יכולים לעזור לו בהתמודדות הזאת. בשני ערוצים: ערוץ השיחות וערוץ המעשים.

בערוץ השיחות הייתי מציע לכם לתפוס את תשומת לבו ברגעים המתאימים לכך: רחוק מהאירוע וכאשר יש לו מוטיבציה לשתף פעולה. למשל, אם בצהריים הוא עשה מה שעשה בחוג הטניס אז מעבר למה שאתם עושים (בערוץ המעשים) תביאו את הנושא לדיון כאשר הוא במיטה ולפני שהוא נרדם. אלה ממילא הרגעים שהילדים מחפשים כל דרך "למשוך זמן" ולכן תוכלו לנצל אותם לטובת העניין. הרעיון הוא ליצור דו-שיח לא ביקורתי ולא שיפוטי, אכפתי, כזה שמתעניין בילד ומאפשר לו להתבונן בבחירות שלו ובהשלכות שלהן. נניח:

ראיתי ש...
ראיתי שהגבת כך וכך..
איך אתה חושב שכדאי לעשות את זה אחרת?

או:

ראיתי ש...
תשמע... זה באמת נורא מעצבן. אני ממש מבין אותך.
(הפסקה)
רק חבל לי שבסוף אתה יוצא המפסיד הגדול.

או:

ראיתי שבסוף לא שיחקתם כדורגל (כי החברים התחרטו).
בגלל זה כעסת?
טוב תשמע.. אני מבין. לגמרי מבין. אבל אני רוצה שתדע משהו: מה שקרה לך היום יקרה לך עוד המון!!! גם מחר. גם מחרתיים. אני לא רוצה (בשבילך!) שתעניש את עצמך בגלל זה.

בערוץ המעשים ההמלצה שלי להגיב בזמן אמת, ובצורה כזאת שמבהירה לילד מה מותר ומה אסור:

להחליט שאני לא משתתף (כי אני כועס, מתוסכל, צריך להירגע) - מותר.
לפרוק את התסכולים שלי על הסביבה, להגיב באלימות - אסור.

והמסר הזה לא יעבור טוב רק במילים. כלומר שאם הוא משתולל בחוג כל זמן שמשהו בתכניות שלו משתבש הנכון הוא לגשת אליו ולהבהיר לו: אתה ממשיך ככה - אנחנו הולכים. נכון שלא תמיד תהיו שם לשם כך (למשל שיעור ספורט בבית הספר), אבל בבית אתם יכולים לעשות הרבה עבודה:

כל הזמן להעמיד אותו מול האתגרים, בלי לחסוך ממנו כלום, לקבוע כללים ברורים של מה לגיטימי (להיות לא מרוצה למשל) ומה לא לגיטימי (לפרוק את התסכולים שלי על בני המשפחה, למשל), בלי הנחות ובלי הרבה הסברים. בעניין זה אמליץ לכם גם על המאמר הבא -
http://www.superdaddy.info/articles-35

בהצלחה!