בן כמה הילד?

שכחתי לציין... הוא בן 5 וחצי ועולה לחובה.

שלום לך ביג מאמי, ככה:
יש לך ילד חכם, רגיש, חברותי, מתוק. אלו הן מילים שלך ומשמח אותי לשמוע ולכן אני חושב שכבר כאן מותר להירגע.

מבלי להתעמק בצורך של הילד שלך לקחת בסתר וללא רשות (המילה "גניבה" לא נאמנה לסיטואציה עבור ילד בן חמש וחצי), הדבר הנכון לדעתי במקרה כזה הוא לא לפגוע בדימוי של הילד שלך כילד טוב, חכם, רגיש וחברותי. לשם כך חשוב שנדע ראשית להרגיע את עצמנו. אם נילחץ, נכעס, נעניש - נעביר בכך לילד את המסר "אתה ילד רע" וזה הילד שנקבל – ילד רע. ככה זה עם ילדים.
בואי במקום זה, נחזק בו את הדימוי החיובי ונראה לו עד כמה אנחנו לרגע לא חושבים, למרות מה שעשה, לשנות דעתנו לגביו ולא נתפשים בהלם (כי אני אמא שלך ומי כמוני יודעת איזה מלאך יש לי).

מה כן עושים? מה שאני עשיתי כשהבן שלי בן השש דאז הכניס לתיק שלו צמיד שנפל לגננת. הסברתי לו כמה שויקי (שם בדוי) עצובה מכך שאינה מוצאת את הצמיד שלה, והיא ממש תשמח לקבל אותו חזרה. בואי נשקף לילד את תוצאות מעשיו מבלי לשפוט אותו ותסמכי עליו שיידע ללמוד מכך שיעור חשוב. מאחר ואת מציינת שזאת לא הפעם הראשונה, כדאי לדעתי להדגיש בפניו את האפשרות להשגת דברים שהוא רוצה בהם בדרכים ישרות (כמו למשל לבקש מאמא שתקנה:) ולנסות, לפחות לזמן מה, להראות לו שאמא נענית לבקשותיו ומאפשרת לו לבחור גם דברים שבשגרה יראו לנו מיותרים ובזבזניים (שכן, כעת לפנינו משימה חשובה יותר).

תודה רבה דני! אהבתי את תשובתך ואת אופן ההתייחסות לעניין.

תודה תודה :)