התנהגות לא יפה

ברכה


שלום. בני בן ה7.5 ילד חכם מאוד (היה אמור לקפוץ כיתה). והוא לומד בכיתה א. שמתי לב שלאחרונה לא מבקש ללכת לחברים וחברים לא מזמינים להפגש איתו. שאני אוספת אותו מהבית ספר אני מתעכבת עם אמהות ושמתי לב שהחברים שלו לידו הוא ״מציק״ להם משחק איתם בכאילו מכות דחיפות וכו׳ ואני רואה ושומעת שזה לא נעים להם והם מתרחקים ממנו. ניסיתי להגיד לו שזה לא נעים להם ושיפסיק. ואם היו עושים את זה לו גם לו זה בטוח לא היה נעים. וכלום לא עוזר. הוא גם אומר לפעמים שהם לא משתפים אותו ואני מנסה להסביר לו שיתנהג יפה. וזה לא עוזר. אני לא יודעת איך להסביר לו ששההתנהגות שלו מרחיקה את הילדים מהכיתה שלו. אשמח לעצתך. תודה

דני גיל

16-05-2014 12:45
היי ברכה,
אם אכן ההתנהגות שלו מרחיקה חברים תזמיני אותו להתבונן בעצמו. ובהשלכות מעשיו. אני מבין שכך את עושה ממילא אז בואי ננסה קצת לשכלל את זה:

במקום הניסיון להסביר לו, ובכלל זה המאמצים לקבל את ההקשבה שלו, וההבנה שלו, תמתיני לרגעים האלה בהם הוא עצמו מבחין בתוצאות מעשיו ותאירי עליהם, בנימה "מסכמת" ומשתפת, לא מאשימה (אתה רואה... אמרתי לך!!!).

קצר ולעניין תגידי לו: "בדיוק מזה אני חוששת..". וזהו. בלי להמשיך ולעסוק בנושא אם זה לא בא מצדו.

כשאת רואה אותו מציק לחברים שלו גשי אליו ותעצרי אותו. אל תטיפי לו מוסר, ודאי לא בנוכחות החברים, אבל תעשי משהו שמסיים את האירוע מיד. נניח, תזרזי אותו להתלוות אלייך כי אתם ממהרים ללכת. כאשר תהיו שניכם לבד תבהירי לו באסרטיביות שאת לא מוכנה לראות אותו מתנהג בצורה כזאת. ותרשי לעצמך להיות ברורה וחד משמעית:

"קשה לך לעצור את עצמך? תתאפק! תעצור את עצמך!"

רחוק מהאירוע, נניח בערב לפני השינה, תתענייני בו בהקשר הזה:
"עם מי אתה משחק בביה"ס?"
מי החברים שלך?"
"מי לא משתף אותך?"
.. ואז מה אתה עושה?"
"כן אני מבינה. בוא נחשוב ביחד מה עוד אפשר לעשות"

ברכה

16-05-2014 19:52
קודם כל תודה רבה. דבר שני אני מנסה לדובב אותו ולשאול אותו למה עושה ככה והוא עונה לי שזה כיף להם ואני מסבירה לו שלא. וזה לא עוזר הוא בשלו. למשל היה יום אחד שרב עם שני חברים והוא סיפר לי על זה והוסיף ״עד מחר הם ישכחו״. וזו הבעיה. כי עכשיו הם בכיתה א ועוד שנה שנתיים הם לא ישכחו וינדו אותו. ומזה אני חוששת.

דני גיל

17-05-2014 01:06
מה שחשוב לי "לתת" לך בתשובה שלי הוא את סגנון התקשורת ולאו דווקא את התוכן. כשאנחנו משוחחים עם הילדים שלנו על נושאים רגישים הם מגיעים לשיחה עם פוטנציאל גבוה להתנגדות. ממילא. לכן במצבים הללו יש חשיבות מאוד גדולה למטרת השיחה (כפי שהילד מבין אותה), ולמינון המסרים.

מטרת השיחה - להתעניין בילד. להסתכל מסביב ולא רק על העניין עצמו. לשאלה "למה אתה עושה ככה וככה?" ממילא אין לו תשובה. ההצעה שלי אלייך היא לשאול אותו שאלות שסובבות סביב הנושא ובהדרגה נוגעות בנושא עצמו. אם בכלל. אל תמהרי גם להציע פתרונות ותסתכלי לטווח הארוך: מה שלא יקרה הערב או מחר בערב יקרה אולי מחרתיים. או בעוד שבועיים.

מינון המסרים - תעבירי לו את המסרים במנות קטנות. למשל כשהוא אומר לך "עד מחר הם ישכחו". בתגובה את יכולה להגיד לו בנימה אפילו מעט הומוריסטית: "אז זהו... או שלא". ואם בכך תסיימי הרי שזה מצוין להיום. מחר יום חדש ומחר תוכלי לנדב לו חומר נוסף למחשבה.