היי רינה,
שני דברים חשובים: 1. לסמן גבול ברור. 2. לשכלל את ערוץ השיחה.

"לסמן גבול ברור" כלומר שאנחנו מתקדמים בקצב מטורף לעידן טכנולוגי שבו לא תהיה לנו שליטה ישירה כלל על "חצר המשחקים" של הילדים, וככל שכך הרי שכללי המשחק משתנים: הגבול במצב זה, כוחו לא רק ביכולת האכיפה שלו (שקיימת או לא קיימת) אלא מעצם היותו מהווה "סימן" להתנהגות אחראית, מוסרית, מקובלת על ידי המבוגר האחראי - ההורה. הילד, גם אם לא מתיישר לפי כללי ההתנהגות המקובלים על ההורים, חשוב שהכללים יהיו שם, וחשוב שאנחנו ההורים נהיה שם. בין אם אנחנו מרגישים שמצליח לנו או פחות מצליח לנו. במילים אחרות, נכון להעביר את המסר: "זה לא מקובל עליי" גם כשאנחנו יודעים שזה לא בהכרח ימנע מהילד לעשות כעולה על רוחו בזמנו החופשי.

"לשכלל את ערוץ השיחה" כלומר לדבר עם הילד בשפה שלו. לגעת במקומות ש"מדברים" אליו. זה טוב ונכון להתאפק. אבל למה? כי אנחנו לא רוצים לתת כוח לילד הזה (השכן) מעצם זה שאנחנו מגיבים לו. אנחנו החזקים. הוא החלש. ובמעשיו הוא מוכיח שוב ושוב שהוא החלש. לא עדיף להשאיר אותו חלש? את יכולה לספר לו למשל על סיטואציה כזאת של ילד בגיל 5 מקלל ילד בן 12. והגדול מבין השניים מתעלם לחלוטין. למה הוא מתעלם? כי הוא חזק או חלש? מה היה קורה אם הוא לא היה מתעלם אלא נגרר אחר כללי המשחק שמכתיב הצעיר? וכו'.

אגב, שיחה מהסוג הזה מסיימים ברוח השאלות והחומר למחשבה ולא בסיכום מסקנות והצעות מעשיות למחר. הוא יגיע לזה לבד.

תודה רבה על התשובה. עזרת לי מאד. מאד אהבתי את המסר שחשוב לסמן לילד את הגבול ולהמשיך להסביר לו בשפה שלו, גל אם איננו בטוחים שהוא יפעל בהתאם .