היי נועה,
קודם כל עדיף מיטות גבוהות על מזרנים על הרצפה. יש משהו בגובה המיטה שמסמן גבול והוא חשוב לענייננו. לא הייתי רץ לקנות מיטות בגלל זה אבל נראה לי שיהיה לך קל יותר להיעזר בתשובתי אם אכן תעברו למיטות גבוהות.
שינה, גם היא מצטרפת לכל הנושא הזה של ניהול סדר יום. אם נהיה הורים סמכותיים ביום הילדים יאמינו לנו בלילה. למה? כי הילד מאמין לי שאני מתכוון למה שאני אומר. וסומך עליי שאני מקבל החלטות שטובות בשבילו. מאמין = אמון. סומך = סמכות. כך שאם למשל צחצוח השיניים מלווה במאבקים והתנגדויות רבים אז גם הכניסה לשינה צפויה להיות בעייתית.
אני מציע לקצר את זמן המעבר לשינה, להקריא סיפור אחד ולא שלושה, לוותר על המוזיקה המרגיעה (כי היא לא מרגיעה) ולחשוב איך את מביאה את עצמך למצב שבו את משוחררת ואפילו נהנית בזמן שהן נכנסות לשינה. את כותבת שלנוכחות שלך בחדר יש השפעה חיובית על השקט שלהן וזה הגיוני. הן צריכות אותך ואני חושב שהכי נכון לך הוא להיות שם איתן וללוות אותן בכניסה לשינה, באופן הבא:
את יושבת איתן אבל עסוקה בעניינייך: מיילים, טלוויזיה, שיחות טלפון, מסדרת משהו, ממיינת משהו, עסוקה במשהו. כלומר שתשומת הלב לא עליהן. מכיוון שכך ההתייחסות שלך למניפולציות שלהן היא התייחסות מוגבלת משהו: בתך תפיל את המוצץ ולא תקבל אותו מיד אלא בעוד דקה. למה? כי את עסוקה במשהו (ורואים שאת עסוקה במשהו) ולכן את לא ממש איתה. כשהיא תקבל ממך את המוצץ היא תקבל אותו עם נשיקה ולא עם נזיפה. הבנות מבחינתן צריכות לשים ראש ולנוח (לא לישון. אל תגידי בכלל את המילה הזאת). תהי איתן בחדר ותעסקי בעניינייך.
אני בעצם מציע לך לקצר את החלק האקטיבי של המעבר לשינה (שבו את מקריאה סיפורים ומכוונת את מלוא תשומת הלב לבנותייך) אבל להאריך את החלק הפאסיבי (שבו את נמצאת הכי קרוב אליהן אבל לא עסוקה בהן).

דני תודה רבה על התשובה שלך! אעזר בעצות שלך. אני מבינה שחלק מרכזי מכל הסיפור פה זה להיות סמכותית כלפיהן. האם אתה יכול לפרט יותר בנושא- מה זה אומר מבחינה מעשית? איך ליישם את הסמכותיות? איך להבדיל את זה מנוקשות?
בהמשך לדברייך- אייך כן לבצע ציחצוח שיניים שהוא נעים ועם שיתוף פעולה? שתיהן תמיד גוררות את זה, מתנגדות, רוצות לעשות רק לבד בעצמן וזה נמשך הרבה יותר מהזמן ההגיוני לצחצוח שיניים והופך למאבק. (ניסיתי לשיר משהו נחמד בציחצוח, לעשות ביחד כשהיד שלה על המברשת, לתת לה ואחכ התור שלי, לספור...).

למשל, היום אחת הבנות בכתה שהיא רוצה לשבת על כיסא רגיל לאכול ולא על הכיסא שלה (יש לה הגבהה על כיסא רגיל). אני בדרך כלל נחרצת בקשר לכך שישבו בכיסאות שלהן. היום היה מצב שהעדפתי לוותר. (כמובן שמיד גם אחותה התעקשה לשבת בכיסא רגיל...). האם זה אומר ששמתי לעצמי רגל ונהייתי לא סמכותית? או שפשוט גיליתי גמישות נקודתית לאיך שהרגיש לי המצב באותו רגע.

וגם, יש לי קושי עם זה שבעלי הולך "נגד החוקים". נגיד, הוא מהר מאוד יציע לה לשבת עליו באוכל אם היא לא רוצה בכיסא שלה. מבחינתי אין אפשרות כזאת. אז זה כל פעם גם להתמודד מול זה שהחוקים נשברים על ידו.

בקיצור, סליחה אם זה יצא בילבול מוח. אני רק אשמח לחדד את נושא הסמכות מבחינה פרקטית יומיומית. תודה!

סמכות היא מילת המפתח אבל אנחנו לא מדברים על נוקשות. וגם לא על רכות. הורים סמכותיים הם בראש ובראשונה הורים ברורים. ביקשתי מהילד שלי לסיים עם העניינים שלו ולהגיע לאכול אז אהיה מחויב (קודם כל אני עצמי) לבקשה שלי ואהיה "שם" במלוא נוכחותי כדי לבדוק שבקשתי אכן נענית. ולכן אוותר בזמן הזה על הודעת הוואטסאפ שקיבלתי ועל עיסוקיי במטבח או על כל עניין אחר כדי להבטיח שמה שאני רוצה שיקרה אכן יקרה. זה לא עניין של נוקשות אלא של פוקוס. כשהילדים שלנו רואים אותנו נחושים, מפוקסים, מגבים את המילים במעשים, אז אנחנו ברורים להם ואז הם קשובים למילים.

הנוקשות, לא רק שאינה קשורה לענייננו. לפעמים היא המכשילה. המוטיבציה למשל של בתך לשבת בכיסא רגיל היא מוטיבציה ברוכה, בדרכה להרוויח תחושות של עצמאות וגדילה. אני לגמרי בעד אבל מה שחשוב פה להבין שכאן נבנית הסמכות שלנו: אם אנחנו בעד אז נהיה בעד. ואם נגד אז שיהיה נגד. אבל - לא טוב להגיע למצב הזה שבו אנחנו נענים לבקשות של הילדים מתוך היגררות ("זורמים" איתם) כי אז התדמית הסמכותית שלנו נפגעת ואז הכל נעשה קשה יותר. אם זה ביום ואם זה בלילה. באותו עניין: המחלוקות שיש לך עם בעלך תמיד תהיינה. אל תחפשו נוסחה שתסייע לכם להגיע להסכמה אלא את זו שתאפשר לכם לגדל את הבנות שלכם למרות הגישות השונות. כך לדוגמה, אם בתך נמצאת עם אבא ואבא עושה את הדברים בדרכו תראי איך את יכולה לשחרר ולאפשר לו לעשות את הדברים כפי שהוא רואה לנכון. כאשר את מגלה גמישות במקומות הללו החוקים שלך לא "נשברים" כי האחריות עברה למבוגר אחראי אחר. וזה מצוין שהילדים יכירו את דרכה של אמא ואת דרכו של אבא, ויראו את אבא ואמא לא מסכימים על דרך אחת אבל גם לא נלחמים על זה. זה מוריד המון מתח גם מכם וגם מהבנות.

איך "לעבור" את צחצוח השיניים בצורה נעימה? תהי שם איתן, לאו דווקא עם שתיהן יחד, תני להן לצחצח לבד כפי שהן רוצות (וטוב שכך) ואחר כך תעזרי להן. זה יצליח לך ככל שתצאי מה"משימה" ותיהני מהסיטואציה. לכן הייתי מציע לך דווקא לא לנסות את כל הדרכים היצירתיות (לספור, לשיר) שנעשות במטרה להצליח במשימת צחצוח השיניים אלא להיות איתן בצורה משוחררת, מהנה, הומוריסטית, סבלנית. זמן איכות עם הילדים? זה בדיוק הזמן ואלה הם בדיוק המקומות שהאיכות הזו נכון לה להיכנס (כל מה שאנחנו קוראים לו לוגיסטיקה ומחויבויות סדר היום).

מאמר חשוב לענייננו - הסמכות לומר כן - http://www.superdaddy.info/articles-33

דני שמחתי לקרוא את תשובותיך החכמות תודה רבה. התשובה שלך מאוד מחדדת ועוזרת. אתה נותן תזכורות לדברים חשובים שלפעמים נשכחים בתוך הרצף של העשיה וההתנהלות.
כל הזמן יש מה ללמוד ולהשתפר בתחום ההורות וזה מסע מיוחד ומעניין.

אתמול גם בעלי וגם אני היינו הרבה יותר בפוקוס על גבולות ברורים כבר משלב ארוחת הערב ובאופן פילאי הן הפעם לא עשו בעיות עם הצחצוח שיניים. כך שהבנתי יותר לעומק את הרעיונות שלך. שההשכבה למעשה מתחילה כבר מההתנהלות אחר הצהריים...

מעולה.. בהצלחה!