היי מרינה,
כשילדים נכנסים לגן חדש ומכירים קבוצת ילדים חדשה הם חווים קשיי הסתגלות. מי יותר ומי פחות. בתך נכנסה השנה לגן חדש שבו הילדים דוברי עברית ואולי לראשונה היא נדרשת להתמודד באופן כה אינטנסיבי עם תחושת הזרות האופיינית למצבים מהסוג הזה. צפוי וטבעי שהיא תחווה קושי ומכיוון שכך הייתי רוצה שגם היא תדע את זה, שזה צפוי וטבעי. ושה"בעיה" היא תוצאה של מצב מסוים (ולכן היא זמנית) ולא של אישיות מסוימת (היא).

אחת האמהות כאן בפורום (אורלי) שאלה לא מזמן בנושא דומה ואני מדביק לך כאן חלק מתשובתי:

כשבתך מספרת שאף אחד לא רצה לשחק איתה תתענייני:
מי לא רצה לשחק איתך? (תעברו יחד על שמות הילדים).
מתי זה קרה? לפני מפגש הבוקר? אחרי? בחצר? כלומר, כמה זמן זה נמשך? ומה עשית?
ראית סביבך עוד ילדים ששיחקו או שהיו לבד?
בארוחת הצהריים, ליד מי ישבת?

הרעיון הוא להתעניין ופחות לתת עצות, להקשיב ופחות להשמיע, לשאול שאלות שהתשובה עליהן תכניס פרופורציות, לתת כל הזמן את ההרגשה שהיא המומחית לניהול המשברים המזדמנים בגן והפתרונות נמצאים אצלה. את השאלות תשאלי כמי שמתעניינת ולא כמי שדואגת. את סומכת עליה וחשוב שהיא תרגיש את זה.

וכמובן - לשתף את הגננת ולבקש עדכונים. בהצלחה!