היי בר,
יכול להיות שההתרחקות של החבר נובעת מקנאה ויכול להיות שהיא נובעת ממניעים אחרים. החשוב לענייננו שהבן שלך יהיה מספיק בטוח בעצמו כדי לא לקחת אישי וודאי שלא לרדוף אחרי מי שלא רוצה בקרבתו. את עניין הקנאה הייתי מציג בפניו כאפשרות (ובנימת אגב) ולא כקביעה נחרצת. את לא מתאמצת להבין את החבר ואת מניעיו, ולפיכך גם לא עסוקה בהסברים ובפרשנויות, ובאופן הזה את משדרת לבן שלך שאת מאמינה בו וסומכת עליו. החברים שלו יכולים לטעות. את לא. זה הרעיון.

קודם כל תודה. האם עליי להגיד לו לעזוב אותו ולחפש חברים אחרים? (למרות שבני מאוד אוהב לשחק איתו) או שלא לומר כלום ולתת לו להבין את זה לבד? תודה מראש

אשמח לתשובתך.... תודה

תזמיני אותו "לחשוב יחד" איתך. באופן הזה את יכולה להרגיש חופשי להגיד לו מה שאת רוצה. את חושבת שטוב יהיה לו להיפרד מהחבר ולחפש חברים חדשים? אם כך תשאלי אותו:

"למה אתה לא משחק עם חברים אחרים?"
"אתה לא חושב שיהיה לך יותר טוב אם...?"

או אם את רוצה להביע את עמדתך הברורה ("תשמע... אני חושבת שיהיה לך הרבה יותר טוב להתרחק גם") אז טוב יהיה אם תוסיפי בסוף המשפט:
"מה דעתך?"
"מה אתה חושב על זה?"

כשאנחנו מזמינים את הילדים לחשוב יחד איתנו אנחנו יכולים לכוון אותם לאן שאנחנו רואים לנכון, וזאת מבלי לעורר בהם התנגדות או הרגשה שלא מבינים אותם. כאשר הילד מבין (מההורים שלו) שהפתרונות נמצאים אצלו ושהוא ה"מומחה" לפתרון בעיותיו המזדמנות, הוא ישמח לשתף אותם וגם ידע לסמוך מספיק גם על עצמו.