עצבנות על הילד

בלה

שלום גיל,

ראשית כל, אני חייבת להגיד שהספר שלך טוב מאוד ומדי פעם אני מציצה בו :)
וגם הפורום כאן והתשובות המושקעות שלך מאוד עוזרות לנו.
ולסיטואציה שלנו.
ילד בן 3.4 ותינוק בן 9 חודשים.
בזמן אחרון הבכור הרבה פעמים עושה דברים דווקא.
צחוק מוגזם, דברים לא נעימים שהוא אומר בכוונה, לעיתים חוסר התייחסות למה שאומרים לו (בעיקר אם זה מגיעה לא מאיתנו ההורים בנוכחות שלנו).
יחד עם זאת הוא יכול להפגין דאגה לאחיו הצעיר או לנו אם למשל, אנחנו מקבלים מכה ממש כואבת והוא רואה סבל, יש תקופות קצרות מאוד שאפשר לדבר איתו כמו עם "בן אדם" ובאמת יש פרטנר רציני ומבין בשיח.
אנחנו מגיבים באהבה, הרבה פעמים פותרים בעיות עם הומור (אם אתה לא בא להתלבש מיד אני אבוא לדגדג אותך חזק-חזק!!), אבל כמובן שלא תמיד זה מצליח ולעיתים הכעס מגיע תוך שניות וקשה מאוד לשלוט בעצמי ולהגיב באמפתיה.
מה זה אומר ההתנהגויות המרגיזות האלה? הרי ברור שהוא מבין שהוא מתנהג בצורה מעצבנת ועושה זאת בכוונה. בשביל מה? תשומת לב שלילית?
או שאני מצפה ליותר מדי בגרות מילד בן 3.5 ופשוט ככה זה ילדים בגיל הזה וזה גל התגרות נוסף (על 18 קודמים שהיו ועל 1369 נוספים שיבואו :) ). להתאזר בסבלנות, אמפתיה והומור ולחכות שיגדל עוד.

אני מתנצת על צורת כתיבה מבולגנת ואמוציונלית, מקווה שהסיטואציה הלא מיוחדת שלנו והמצוקה שלי מובנות :)

המשך יום מצוין,
בלה