היי איילת,
את שואלת איך מלמדים את הילדה "להחזיר" בלי לשדר מסר כפול. ובכן, למה "להחזיר"? אילו אירועים בגן מביאים אותך לרצות לעודד אותה "להחזיר"? הדוגמה שנתת, זה משהו שחוזר על עצמו?

באופן כללי אני ממש לא בעד להתערב במתרחש בגן כל זמן שמדובר ביחסי החברות שבין הילדים. הם יודעים להסתדר מצוין דווקא כאשר אנחנו נמנעים ללמד, לייעץ, להתערב, כי אז הם מבינים שסומכים עליהם.

אם אנחנו רוצים ללמד את הילדה לעמוד על שלה, להתבטא נכון ובביטחון מול חבריה וחברותיה בגן, הרי שהשיעור הזה מתקיים בבית - במסגרת מערכת היחסים הורה-ילד. והבית מייצר שפע של הזדמנויות ללמידה: הנה היא אומרת שהיא לא אחראית לבלגן ולכן אינה צריכה לעזור. נפלא! הנה ילדה שמתבטאת בביטחון ומעלה טיעונים אינטליגנטים, כולה בת 3, איזה יופי. אנחנו ההורים יכולים לראות בתגובות שלה חוצפה, עקשנות, התנהגות מתישת הורים, ואז להבהיר לה שאין דיון ודעתנו היא הקובעת. לחלופין אנחנו יכולים להשיב לה על הטעונים ההגיוניים שהיא מעלה, ולעודד את השיחה ואת החשיבה המשותפת. סגנון תקשורת כזה יסייע לכם: גם לקבל את שיתוף הפעולה שלה, גם ליצור אקלים ביתי נעים וחיובי, גם למתן את "החוצפה הישראלית" שהגננת רואה בגן, וגם יחזק בה את הביטחון העצמי מול הילדים בגן.