היי מיה,
למה בעצם מפריע לך שהיא קוראת ספר בחדר?

כי היא צריכה ללכת לישון בשעה 21

מסכים איתך. היא צריכה לישון לפחות ב-21:00. את יודעת את זה, אני יודע את זה, ומי שעוד יודע את זה הוא הגוף שלה, שמסמן לה בשעה כזאת שהיא עייפה ומוטב לה לישון ולא לבלות בסלון. אלא ש -

הרבה פעמים ילדים מפסיקים להקשיב לאותות הגוף - מניע פנימי - כאשר המניע החיצוני גובר עליו ומעורר בהם התנגדות. הסיבה לכך שהמניע החיצוני (דרישתך ממנה לישון) מעורר בה התנגדות עשוי להיות כזה או אחר, זה לא חשוב לענייננו. החשוב הוא לנטרל את ה"רעש" החיצוני הזה כדי לאפשר לה להקשיב לאותות הגוף. איך תעשי את זה?

גשי אליה למיטה בזמן שהיא קוראת ספר ותשאלי אותה מה היא קוראת. תתענייני ותגידי לה שאת מאוד שמחה שהיא קוראת ספרים. ואז נשיקת לילה טוב.

תני לזה יומיים-שלושה לראות איך היא מגיבה לזה. אם תראי שהיא "מושכת" את ההירדמות זמן רב מדי תקדימי את שעת הכניסה למיטה ותגידי לה (שוב) שאת ממש שמחה שהיא קוראת, אבל את לא מוכנה שזה ייקח ממנה שעות שינה. יכול להיות שבהתחלה היא תרצה להוכיח לעצמה ולך שהקריאה לא מרדימה אותה ולכן תתאמץ להישאר ערה. ולכן יכול להיות שבהתחלה היא לא תירדם מהר. אי לכך ההצעה שלי לתת לזה זמן ולא להזכיר לה בשלב זה שמאוחר מדי ושהיא צריכה ללכת כבר לישון. כל עוד היא בחדר שלה קוראת ספר אז מקובל עלייך. מה לא מקובל עלייך? להיות בסלון. את זה אל תאפשרי.

איך אני לא מאפשרת את זה?
היא לא מוכנה להכנס לחדר

לפעמים ילדים מצפצפים על ההורים שלהם כי ההורים לא יודעים להפגין את האסרטיביות הנדרשת ולפעמים הכתובת היא מערכת היחסים, כאשר משהו שם חורק ואז חשוב לבדוק מה. הורים למשל שמכורים ללוגיסטיקה עשויים לפגוש ילד לא משתף פעולה כהתרסה. כמי שאומר להורים שלו: קודם תראו אותי. אחר כך נדבר. אני לא מכיר ולא יודע לומר לך האם זה מה שקורה אצלכם אבל ככל שאת מתקשה לקבל את שיתוף הפעולה שלה בעניינים הפשוטים של ניהול סדר היום אז באמת שווה לבדוק יותר לעומק ואולי לקבל עזרה מקצועית.

מקרה כזה כמו שאת מתארת (היא בסלון ולא רוצה לישון) עשוי להסתיים במאבק ועשוי גם להסתיים לאחר שיחת ארבע עיניים משמעותית. ובשיחה את לומדת עליה והיא עלייך ואת מזמינה אותה לתכנן יחד איתך את סדר היום (מתי מתעוררים בבוקר? מי אחראי על ההתארגנות בבוקר? מתי נכנסים להתקלח? מתי נכנסים לישון? וכדומה), והיא שותפה מלאה לחשיבה המשותפת ולקבלת ההחלטות. הרעיון הוא לצאת לרגע מאזור הקונפליקט ולחזור אליו ממקום אחר. כלומר שאם היא בסלון ואת מרגישה שהנה לכן עוד ערב מתיש של מאבקים ואכזבה הדדית, את מזמינה אותה לשיחה כאשר ב"הזמנה" הזאת כתוב ככה: "טוב עזבי עכשיו לישון ועניינים, בואי נדבר על החיים". ואז את באמת יושבת איתה ומדברת-משתפת-מקשיבה ורק אחרי שהרווחתן ביושר רגע משמעותי את מבקשת לדבר איתה על עוד עניין קטן. כאן תוכלי להראות לה שאת פנויה להקשבה ולחשיבה יחד, ולקבלת החלטות משותפת. איך נראה לך?