בן שלוש וחצי, דורש ומקבל המון תשומת לב מיום היוולדו, מקבל ביום בהיר אחד אחות חדשה שלוקחת לו בעצם כל מה שהוא הכיר עד כה, את כל הביטחונות ואת כל המובן מאליו. זה התחיל בלידה אבל כעת לאחר חודשיים, הקושי בולט עוד יותר בגלל ההפנמה של המצב החדש כמצב קבוע ולא חולף.

אין ספק שהוא עובר תקופה לא קלה וחשוב שנדע כיצד לסייע לו בהתמודדות כי לרוב במצבים מן הסוג הזה, מרוב האמפתיה והכוונות הטובות דווקא, אנחנו פועלים הפוך, עושים הכל כדי לרצות ולפייס, מה שמתפרש מנקודת המבט של הילד כ"הודאה באשמה" וכאן... דווקא כאן הילד נעלב ומגיב באגרסיביות. לעומת זאת, כאשר הוא מבין שאנחנו "לא דופקים לו חשבון" ואני בכוונה משתמש בביטוי הזה, דווקא אז הקנאה מצטמצמת למינימום.
את יודעת שירי, כדי להבין מה את אומרת, אני רוצה להפנות את תשומת לבך ל- "איך" שאת אומרת את הדברים. בואי תראי:

"אני מוצאת את עצמי מתמודדת בסיטואציות מאד לא פשוטות של דרישות מצידו, התנהגות קולנית, דרישות בלתי פוסקות"

עכשיו אני רוצה להזמין אותך להחליף את המילה "דרישות" שמופיעה פעמיים במשפט במילה "בקשות". נכון שכבר קל יותר? הרי מה ההבדל בין דרישה לבקשה? שהבקשה חסרת יכולת אכיפה. לא כך הדרישה. דרישה ללא יכולת אכיפה אינה יכולה להיות דרישה ובואי נשאל, איזו יכולת אכיפה יכולה להיות לילד בן שלש וחצי. לך שירי לעומת זאת יש יכולת לאכוף את הבקשות שלך ולהפוך אותן לדרישות, בין התעלמות לבין יד קשה יש לך יכולת לאכוף את הסמכות שלך באופן אותנטי וע"י כך שהוא יתחיל להפסיד מידית ברגע שהוא מתנהג שלא כרצונך. ברגע שהוא מתנהג בגסות אני מציע מיד להחליף את התפקידים, אני רוצה שאת תהי הפחות נחמדה מבין שניכם, אני רוצה שהוא ילמד משוואה חדשה שלפיה ילד רע מקבל אמא רעה, לא בעונשים אלא בהתנהלות הטבעית והאותנטית, כמו שאת עושה עם בעלך או עם החברים שלך, שיודעים כל-כך טוב שאי אפשר לדרוך עלייך כי אז הם מפסידים אותך כשירי השמחה והחברה הטובה שהם מכירים. זה בדיוק המקום שבו הילד שלך המקסים, החריף, הוורבלי והדומיננטי לומד משמעותם של יחסי גומלין ואנחנו רוצים שהתכונות הללו יוסיפו להעניק לו חן גם הרבה אחרי גיל שלש וחצי.

שני דברים שאני ממליץ לך לעשות:
1. לקרוא את חלקו הראשון של פרק "אחים" בספר שלי. ויותר חשוב:
2. לקרוא את פרק "כעסים".

שני דברים שאני ממליץ לך בחום לוותר עליהם:
1. עונשים. דווקא בגלל החשיבות של חיזוק הסמכות והצבת הגבולות, אני מציע לך להימנע מעונשים כי זה מחליש אותך. תמיד. אני מזמין אותך לאתגר אותי כמה ומתי שאת רוצה בשאלות כמו:
"תשמע דני, הילד עשה ככה וככה, איך אני יכולה לעמוד סמכותית מולו מבלי להעניש?"
2. מילים/הסברים. ודווקא בגלל שהוא וורבלי. הוא מבין למה לא להרים את הקול. הוא רק עדיין לא מבין שאת נחושה למנוע את זה.

בהצלחה!