שכחתי לציין- כאשר בוכה כי לא קיבלה את מבוקשה, הבכי יכול להימשך המון זמן! לפעמים חצי שעה של בכי או יותר (כי לא קיבלה עוגייה...) ואי אפשר להרגיע אותה.

נו... ולמה אי אפשר להרגיע אותה? כי אתם מנסים להרגיע אותה.

היי דנה,
בכי של ילדים בגיל שלוש יכול להיות תוצאה של כאב, עצבות, תסכול, פחד ממשהו, אבל הוא יכול גם להיות תוצאה של מאבק. אז הוא מתפקד כתחמושת, קלף לניהול מו"מ, נשק שיוצאים אתו למלחמת התשה. כשהיא בוכה ואתם מנסים להרגיע אותה אתם בעצם מכניסים לה עוד ועוד כדורים לנשק הזה. ומה הנשק "עושה" בתגובה? עושה מה שהוא יודע לעשות - לירות. ככל שתתייחסו הוא ימשיך לירות עליכם. ככל שתתייחסו היא תמשיך לבכות. ולמה כל זה? כי היא מבינה שזה מצליח לה.

הורים,
ילד בוכה לא מנסים להרגיע!
אומרים לו:
"כשתרגע תבוא אליי לחיבוק"
"כשתרצה לדבר אני כאן"

לעשות את זה בעדינות? - טעות!
ללכת על קצות האצבעות? - טעות!
להציע אלטרנטיבות כדי שלא תצרח? טעות על טעות!
להציע פתרונות יצירתיים? טעות!
לנחם ולהסביר שזה "לא נורא"? טעות!

מוזמנת גם להציץ בכתוב בצדו השמאלי של עמוד ה"מצגות לילדים" - תחת כריכת הספר. הסבר קצר על "בכי מניפולטיבי".

תודה על התשובה!
שאלה נוספת בעקבות זו- איך אני גורמת לה לעשות דברים? כשאני מבקשת ממנה דבר מה היא לעתים מתעלמת או מסרבת. ואם עושים זאת בכוח (כשאפשר, כי לא תמיד זה אפשרי)- מתחיל הבכי.
תודה,
דנה

בכי זה סבבה. ככה תראי את זה. לגבי שימוש בכוח - מה כן ומה לא - מזמין אותך למאמר "סוד הסמכות ההורית" בעמוד המאמרים. ואם תרצי הבהרות ממוקדות - מה אני עושה במצב כזה וכזה - אז בשמחה. אני כאן.