היי אינה,
אני מציע שתתנו לה לפרוק את התסכול. בלי להתאמץ להבין מה היא רוצה ובלי לנסות להסיח את דעתה. זה שאתם נשארים רגועים זה מצוין. תוסיפו את החיבוק שלכם ברגעי המשבר אבל לא מעבר לכך. ואם היא לא מקבלת את החיבוק אז תניחו לה.

לגבי הסחות הדעת (כאשר אתם מנסים להפנות את תשומת לבה למשהו אחר) זה נכון כל זמן שאתם לא עושים את זה ב... (איך להגיד) במופגן. הילד, גם שהוא תינוק, לא אמור לדעת שאתם פועלים במטרה להסיח את דעתו. לכן טוב יהיה אם תשמרו על "תסריט" אמין, כזה שלא נועד לפתור משבר והוא חלק מהשגרה היומיומית. למשל, בזמן שהיא בוכה את מרימה אותה על הידיים ולוקחת אותה למטבח כי את בדיוק צריכה להוציא עוגה מהתנור. למעשה מה שקרה פה הוא שלקחת אותה לראות משהו, והסתת את תשומת לבה לעניין אחר. אבל היא, לא יודעת מזה, ואת לא נותנת לה לדעת מזה (לא אומרת לה: "תראי תנור" "תראי עוגה" וכו'). זה בדיוק ההבדל בין "לעבור הלאה" לבין "הסחת דעת".

מעבר הלאה - מצוין.
הסחת דעת - לא הייתי ממליץ.

ומכיוון שהם דומים חשוב להבין את ההבדל.