מעבר מיחסי מרות לשיוויון איך והאם כדאי

רינת


שלום,בתי בת העשר,הבכורה,היחסים שלי ושלה הם יחסי מרות. אני אומרת והיא אמורה לבצע (עקשנית ודעתנית מאוד ולכן הביצוע או מתמהמה עם הרבה ויכוחים או לא נעשה כי אני מיואשת) הגעתי למסקנה שבתי גדלה ומתפתחת מהר ממה שחשבתי ,מתבגרת ואני חייבת לשנות יחסים ליחסי שיוויון . איך עושים זאת מולה ,מה זה אומר,האם על כל נושא אצטרך לשאול ולבדוק איתה (על כל נושא בחיינו ובביתנו יש בינינו
ויכוחים. אפילו על כללי בטיחות).היא מרבה לטוס מגיל 5 למשפחתה לעיתים עם דיילת צמודה ולעיתים ללא,וכללי הבטיחות בינינו מועדים לפורענות .אני מסבירה שאין טעם להתווכח אם תפר את הכללים לא תטוס . הבעיה שהיא נכנסת לוויכוח על משהו שידוע מראש שלא אוותר ויותר מכך היא גם לא יודעת לרדת מהעץ. עוד מציינת שהתגרשתי ועברתי מעבר רחוק מאוד כשהיתה בת 4. מאז אנחנו ביחד לבד. ולפני שנה נכנסתי לזוגיות חדשה ונולדה לה אחות ממני ולפני שלוש שנים נולדה לה אחות מהאבא שלה שמיד נכנס לזוגיות חדשה. ז"א הילדה שלי עברה המון ועוד תעבור ,אצלנו הדברים מאוד דינמיים ומלאי אמוציות. הכל כל הזמן רגיש. ובזכות הנ"ל היא בוגרת מאוד מאוד,רגישה,עצמאית,אחראית,דעתנית.
אז:
איך משנים יחסים מרות לשיוויון
אשמח לכמה רעיונות למשפטים חיוביים על היותה אחראית בוגרת
ואיך מלמדים אותה לרדת מהץ ?

דני גיל

14-07-2016 01:06
היי רינת,
בתך נערה מתבגרת ואנחנו לא מצפים ממנה להיות צייתנית וממושמעת. גם לא רוצים בכך. למערכת היחסים שאת מתארת יש תמיד מחיר - מאבקי כוח. המעבר למערכת יחסים חדשה שמבוססת על פתיחות, כנות, שיוויון, שיתוף פעולה, הדדיות, הוא לחלוטין נכון ומתבקש אבל כדי שיהיה לכן לאן לעבור יהיה עליכן לבנות אותה - את מערכת היחסים החדשה. וכן - זה לוקח זמן. בדיוק כמו שלומדים שפה חדשה. עשר שנים בתך רגילה לדפוס מסוים והיא תצטרך להירתם לתהליך השינוי כדי שהשינוי אכן יצליח. במילים אחרות - אני לא חושב שנכון לנסות להתמודד מול האתגר (המבורך!) הזה ללא ליווי מקצועי.