היי ג'אנה,
את מציינת שלא חסר לו שום דבר ואני מאמין לך. הורים שיודעים יפה מאוד להציב גבולות לעתים גם הם מתקשים לעשות את זה כשהילד מגיע עם טענות על עוול וקיפוח שנגרם לו. זה מרגיש להם אכזרי מדי להיות "רעים" בזמן שהילד ממילא מרגיש שהם מקפחים אותו ולא מספקים את רצונו. ובכן הורים ודאי תשמחו לשמוע: זה עובד הפוך. ילד מרגיש מקופח בגלל שאנחנו מרגישים מהוססים ומתנצלים. הוא יכול להיות תוקפן ולהרגיש קורבן כי התגובה שלנו לתוקפנות שלו היא תגובה מכילה ורפויה.

לך ג'אנה הייתי מציע שני סוגים של תגובה עבור המקרים שאת מתארת:

האחת היא תגובה בזמן אמת כאשר הילד "מתעצבן עד דמעות" כשאחותו מוזמנת למסיבת יום הולדת. והיא תגובה שכמו אומרת לו: תתעצבן עד מחר, תעשה מה שאתה רוצה עם העצבים שלך, לא תראה אותי מגיבה לזה אבל תדע שאני לא אוהבת את זה. מה שבפועל מאפשר לך להיות אמא לחלוטין פחות נחמדה ככל שהוא ממשיך עם ההצקה הזאת. שימי לב - את רואה את זה כהצקה. וחשוב שהוא יבין ממך שכך את רואה את זה.

את סוג התגובה השני הייתי שומר למרחק מה מהאירוע, תלוי בתגובה שלו. אם הוא נרגע מהר ואפשר לשוחח אתו בנינוחות אז מצוין. ככל שלא נדחה את השיחה לשעת הערב, נניח כשיחה לפני השינה:

- מה כל כך הרגיז אותך?
- היית מעדיף אם היא לא היתה הולכת למסיבה?
- מה אתה מציע?
- אתה רוצה שאחותך לא תלך למסיבות כיתה? ואז מה... גם אתה לא תלך למסיבות של הכיתה שלך?
- היית מעדיף אם לא הייתי קונה לה היום את ה______? ולפני יומיים - היית מעדיף אם לא הייתי קונה לך את מה שביקשת?
- תראה אני יכולה לא לקנות לכם דברים לחוד. אבל נראה לי ששניכם תפסידו מזה. אתה לא חושב? מה אתה מציע?
- איך באופן כללי עבר עליך היום? מה יש לך לומר לי? מה הייתי רוצה שמחר יהיה אחרת כדי שיהיה יותר נעים?

שאלות מן הסוג הזה יגרמו לו בקצב שלו לקחת אחריות על ההתנהגות שלו ועל התגובות שלו. מציע לך גם לקרוא את המאמר הבא:
http://superdaddy.info/articles-35

קריאה מהנה ובהצלחה!