היי יולי,
נשמע לי שאת רואה נכון ופועלת לגמרי נכון והדבר היחידי שאולי מפריע כאן הוא הקול הביקורתי שאת לעתים שומעת מהסביבה. אני חושב שאת הטעויות הכי גדולות הורים עושים כשהם לא קשובים למורכבות, למצב הייחודי שלהם בבית, וחשים נדרשים להתיישר לפי איזו אמונה מקובלת ודפוס פעולה אחיד. אם הנוכחות שלך בחדר מרגיעה את העניינים אז אל תוותרי עליה. החשוב הוא לדאוג לשני דברים:

1. שהנוכחות הזאת תהיה מהנה עבורך - קחי לך משהו לעסוק בו כדי שיהיה לך מעניין וכדי שלא תרגישי שאת מבזבזת שם זמן יקר. ככל שהילדים ירגישו שאת שם מתוך אילוץ הם יהיו דרוכים ו"ישמרו" עלייך שלא תיעלמי להם. כשילדיי היו קטנים ישבתי עם המחשב נייד שלי על הברכיים או צפיתי בטלוויזיה (התאים לי - בדיוק זמן חדשות) שהכנסתי להם לחדר במיוחד לשם כך, והם נרדמו יחסית מהר. לא אכפת היה לי בדיוק מתי הם נרדמים. יכול להיות שדווקא בגלל זה הם נרדמו מהר?

2. שתשומת הלב תכוון לעיסוקייך ולא לילדים - כשאת עסוקה בעניינייך את משדרת לילדייך את מה שכבר אין צורך לומר במילים: הזמן שלכם כעת הוא לישון והזמן שלי הוא להתפנות לעניינים שלי. זה אומר שאם יש להם בקשות שונות את נענית להם (אם בכלל) בקצב שלך, לא ממהרת להגיב או לפעול, כלומר ברור שאת מרוכזת במשהו אחר ולא בהם. ועם זאת את לגמרי שם ולגמרי איתם: ידך יכולה ללטף אותם, לחייך אליהם, לצחוק אם קרה משהו מצחיק. להיות טבעית. ומשוחררת.

ממליץ לך על המאמר "סודות ההירדמות של ילדינו" בעמוד המאמרים. בהצלחה!

תודה רבה על החיזוק.. באמת הרבה פעמים הרעש מהסביבה מפריע לי לשמוע את הקול הפנימי שאומר משהו אחר. ובאמת לא מפריע לי לשבת שם זה גם לא לוקח הרבה זמן עד שהם נרגעים ובאמת הולכים לישון בערך פחות מעשרים דקות והם גם לא דורשים יחס ממני בזמן שאני שם, פשוט ברגע שאני יושבת בצד של החדר הם נשכבים בשקט...
מה לגבי לתת להם את הזמן להשתובב בינהם בחדר לפני שאני נכנסת לשם? האם זה לא מבלבל שאומרים ללכת לישון( בהנחה שהשכבתי אותם מוקדם יותר כדי לאפשר להם את זמן האינטראקציה שלהם אחד עם השניה) ואז מאפשרים להם להשתובב בחופשיות עד שמחליטים שדי ואז נכנסים לחדר לשבת שם? האם זה לא בעייתי מבחינת המסרים שאני מעבירה להם? הרי אמרתי שהולכים לישון.. ואז במקום לעמוד מאחורי האימרה טוב הולכים לישון אני נותנת להם את הזמן שלהם לפני שאני מציבה שוב את ה"גבול" בעצם הכניסה והישיבה שלי בחדר?

נ.ב סיקרנת אותי על שיטת הלהיות או לא להיות... (-:

:) כן זה מאמר שדורש חלק ב'. מקווה שבהמשך. מה שכן מציע לך לקריאה את ההתכתבות הזאת -
http://www.superdaddy.info/index.php?id=126#nav
גם אם תקלידי "הירדמות" או "שינה" במנוע החיפוש תקבלי הרבה תכתובות רלוונטיות.

לשאלתך, כאשר את מאפשרת להם ליהנות במיטתם לפני הכניסה לשינה אני חושב שזה מקסים ומרגש ונכון, אפילו תורם להירדמות. ברגע שאת נכנסת הם שמים ראש וזה מצוין. את תוהה האם המסר מבלבל שהרי אמרת להם שהולכים לישון. אבל בינינו, לא אמרת להם שהולכים לישון. אמרת להם שנכנסים למיטות (ילדים מבינים את שפת המעשים ולא את שפת המילים). אז אולי כדאי לומר להם שנכנסים למיטות ולא להשתמש במילה "לישון"? אפשר אבל לא קריטי לדעתי.

מצויין תודה ואו בכלל לא חשבתי שישנה חשיבות לדקויות כמו הולכים למיטה או הולכים לישון! עכשיו הם ישנים אז אנסה את זה מחר.זה נשמע לי אבל כפיתרון מעולה ואני אשמח ליישם אותו זה פותר לי את הדילמה של הצבת הגבול וזה כזה פיתרון פשוט רק שינוי הניסוח!! תודה על הלינק להתכתבות חושבת שהבנתי את רעיון של הלהיות או לא להיות רק רוצה חידוד קטן אם אפשר ..האם בשביל ליישם את זה נדרש להיות עסוקה במשהו בזמן שאני בחדר או שאפשר לשבת בשקט בצד ולא להסתכל לכיוון.. אני אסביר את הכוונה.. קודם כל אני יושבת בצד כשאני יושבת שם ולא ליד שום מיטה אלה ליד הכניסה לחדר ואין לי אינטראקציה איתם חוץ ממדי פעם שהקטן מתיישב ומנסה לרדת מהמיטה.. ואז אני פשוט קמה לרוב הוא ישים ראש אבל אם לא אני אשים עליו יד ישאיר אותה כמה שניות ואחזור לשבת ללא דיבורים בכלל.. דרך אגב הוא אוהב להשמיע קולות שהוא נרדם ולפעמים מתיישב ונשכב חזרה לבד ככה שאני לא אקום לכל קול או התיישבות אלא רק לניסיון לרדת מהמיטה.. ככה יוצא שאני לא ממש עסוקה במופגן במשהו.. אבל אני גם לא מרגישה שאני נותנת תחושה שאני ממש שם.. לא יודעת אם זה נכנס לקטגוריה של להיות בלי להיות...

קודם כל מה ש"עובד" לך זה מצוין. אם מצאת את הדרך שנוחה לך ולילדים שלך להירדמות אז תמשיכי בה. אני קצת חושש שההצלחה הזו זמנית כי הנוכחות שלך בחדר במצב שאת מתארת (לא ממש עסוקה במופגן במשהו אבל אני גם לא נותנת תחושה שאני ממש שם) היא נוכחות חמקמקה. "להיות ולא להיות" הוא מצב שבו הילד חווה את ההורה כמי שנמצא בחדר למען עצמו, סבבה לו, הוא לא בתפקיד, זמנו אינו קצוב, לכן אני (ההורה) כאן כדי להישאר. זו התחושה שאני נותן. ומכיוון שכך ילדיי אינם דרוכים ואינם חשים צורך לשמור עליי מפני איזו היעלמות פתאומית.

באמת שמתי לב שבימים האחרוניפ הקטן התחיל להתעורר בלילה ולבקש נוכחות בחדר כמו בהרדמה הראשונית של הלילה... אז אני התעסק בטלפון או במחשב ככה אולי זה יצור את האפקט הרצוי !!
תודה רבה רבה אעדכן עוד כמה ימים של יישום של הכל

בהצלחה!