היי אינה,
ראשית כאשר ילד אומר "אני לא אוהב את..." אנחנו לא מנסים לשכנע אותו שהוא טועה. גם אם אנחנו בטוחים שהוא טועה בהתרשמות שלו. לענייננו בתך שאומרת שהיא לא אוהבת את סבתא - גם אם אנחנו בטוחים שהיא אוהבת אותה - אנחנו נקשיב וניתן בדברים שלה אמון מלא שכן כך היא מרגישה ואנחנו לא מתווכחים עם מה שהיא מרגישה. מעבר לעניין עצמו אנחנו רוצים לגדל ילדים שקשובים לקול הפנימי שלהם ולכן כאשר הילדים מבטאים את הקול הפנימי הזה חשוב להיות קשובים לו. לתת לו כבוד.

ולענייננו זה אנחנו נותנים לו את הכבוד על ידי התעניינות. וזו התעניינות אמיתית כלומר אנחנו מבינים שהתשובות אצלה ולא אצלנו ולכן נקשיב יותר ונשמיע פחות, נשאל שאלות, ננסה להבין ונהיה פתוחים לאפשרות שלא נבין. בנוסף - אנחנו מכבדים את הבחירות שלה: לא רוצה את סבתא אז יהיה פחות זמן עם סבתא. וכאשר זו הגישה אז האמת תמיד תנצח כלומר:

אם היא רוצה בקרבתה של סבתא והדברים שהיא אומרת נועדו לקבל תשומת לב או כל מניע זר לענייננו אז הגישה הזו תביא לשינוי. והיא תבקש את סבתא.
אבל -
אם היא לא רוצה בקרבתה של סבתא ואחרי ההתייחסות שלכם כפי שהמלצתי לך היא ממשיכה לא לרצות בקרבתה כנראה יש לה סיבות טובות ומשום כך ממילא לא נבקש לקרב ביניהן.

ורק כדי לחדד:

"בהתחלה היינו מדברים עם הילדה, מסבירים לה, מזכירים לה כמה כיף היה ועד כמה הסבתא היא טובה. גם בלי קשר לנושא היינו מזכירים את סבתא עד כמה היא נהדרת" - לא טוב.

"אז עכשיו אנחנו מנסים לא להתייחס... אך בינתיים גם זה לא עובד" - לא עובד ואולי לא במקרה כי כאמור - כנראה שהיא זקוקה להתעניינות שלכם.