התנהגות עם הורים

טל


אז ככה...
אני בן 25 מאורס , לפני שנה עזבתי את הבית ביחד עם ארוסתי ועברנו לגור לבד לא רחוק מהוריי , הסיפור הוא כזה ב5 השנים האחרונות הוריי יצרו לי המון המון חובות כספיים שלא בכוונה אלה בגלל המצב הקטע הוא שהם לא חשבו על ההשלכות ולא התקצמנו שצריך ולא הורידו דברים שצריך אלה ניסו לחיות כמו כל משפחה שיש לה כסף שבעצם לא היה כסף..נוצרו לי חובות במוסדות של פלאפונים וחברות טלויזיה וחובות לעירייה והם הוציאו כרטיסי אשראי על שמי בלי לעדכן אותי ויצרו חובות ענקיים שבחמש שנים רק עלו ועלו והגיעו להוצאות לפועל ....
עכשיו לקטע הקשה ..מבחינתם זה דבר לגיטימי שקורה ואני צריך לקבל את זה איך שזה...ואם אני מעיז לכעוס או להגיד את דעתי בעניין הם לא מדברים איתי וצועקים עליי כאילו שאני האשם פה...
אני היום משלם חובות שלהם ופוגע לעצמי בשגרת היום יום כי גם אני מתפרנס משכר מינימום ..אני וארוסתי לא יודעים איך להתנהג איתם כבר ..האמון נעלם לי לגביהם אני מסתכל עליהם ולא מרגיש שום רגש אליהם....כל פעם הם מבטיחים שהכל ישתנה ואני לא יקבל טלפונים לגבי עיקולים ..ושבוע לאחר מכן אני מקבל עיקול בבנק...ממש אני מרגיש כמו סוג של סמרטוט כזה..
אני חייב לציין שכבר 2-3 שנים אני לא נותן עזרה וכלום..כל החובות והעיקולים שבאים עכשיו זה איך אומרים חרא שצף מלפני כמה שנים....
אני נורא מבולבל ריגשית לגביהם...מצד אחד אלה ההורים שלי..ומצד שני הם מתנהגים איתי יפה רק שאני נותן ואומר כן...אם אחרת הם מנתקים אותי...


1.האם אני צריך לדרוש את הכסף בחזרה..? (שניהם עובדים)
2.האם לדבר איתם כאילו כלום לא קרה?
3.איך אני יכול לגרום לארוסתי לחחב אותם כי היא ממש לא מחבבת אותם כבר...?(אנחנו ביחד כבר 6 שנים כמעט)

ממש צריך עזרה ולא יודע מה לעשות..
תודה

דני גיל

22-08-2010 00:46

שלום טל,
אתה מדבר על הורים שבמשך חמש שנים היו תלויים בך כלכלית והכניסו אותך לחובות כבדים והשאלה, איפה היית אתה בחמש השנים הללו? מדוע לא הגבלת אותם? אתה כותב שהם מגלים כלפיך יחס חיובי רק כאשר אתה תומך בהם כלכלית ואחרת, הם מנתקים את הקשר איתך. האם לדעתך זאת הסיבה שאפשרת להם לעשות בכספך שימוש כרצונם?

כך או כך, יחס ההורים כלפיך תמוה בעיניי ומאכזב, אני יכול לגמרי להבין את תחושות הכעס ואובדן הרגש כלפיהם, מי כמוך מבין שהתלות הכלכלית שיצרתם היתה טעות ולדעתי טל, הדבר הנכון ביותר לעשות עכשיו הוא לא לחזור על טעות דומה אלא לחשוב אך ורק קדימה. למה כוונתי? כאשר אתה שואל האם נכון לדרוש מהם את כספך חזרה אז אני באמת לא יודע עד כמה העיסוק בשאלה הזאת רלוונטי. אתה עצמך כותב שהם לא מרגישים שהם חייבים לך דבר ולכן הדרישה שלך יכולה להיות רלוונטית בעיניי רק אם תחליט לפתוח נגדם במאבק משפטי אבל בזה אני ממש לא מבין ולרוב גם לא תומך.

בהתייחס לשלש השאלות שציינת:
1. החובות הכספיים: בוא ראשית נתחיל בלבדוק למי אתה חייב וכמה (ובלי למה. אתה רואה עכשיו רק קדימה). נניח שאתה חייב 70 אלף ₪. אתה ניגש לבנק שלא מכיר את ההיסטוריה שלך ומבקש לפתוח בו חשבון חדש ולקבל הלוואה של 90 אלף ₪. אתה מכסה את כל החובות ונשאר עם פלוס כדי שיהיה לכם קצת אוויר וכוחות להמשיך קדימה. לאחר מכן אתה ניגש להוריך ומסביר להם הכי קצר שאתה יכול את הסיטואציה ומבקש מהם לבדוק את האפשרות לעזור לך בסכום חודשי קבוע, ותנסה לחשוב מראש על סכום שהם יכולים לעמוד בו.
ירצו – מה טוב. לא ירצו – תברך על הרגע הגדול הזה שבו אתה יודע שבינך ובין ההורים שלך אין ולא יהיו יותר עניינים שקשורים בכסף.

2. האם לדבר איתם כאילו כלום לא קרה? עד כמה שאתה יכול. הכעסים מי כמוך יודע לא מובילים לכלום והמטרה שלך עכשיו היא לראות ולחשוב רק קדימה.

3. אתה שואל איך תגרום לארוסתך לחבב אותם. לדעתי אתה לא יכול ואם אתה יכול ליצור קרקע שעליה יוצרו יחסים של חיבה במהלך הזמן, זה תלוי כמובן בהצלחה שלך ליצור התנהלות כלכלית עצמאית. ושוב טל, לדעתי זאת לא המטרה כרגע, ארוסתך לא צריכה להרגיש לרגע בלחצים מצידך לחבב את הוריך כי החשוב הוא בשלב זה לשמור על טיב היחסים בניכם על רקע המצב הרגיש עם ההורים.

נוגע ללב. תודה על השיתוף ו... אני כאן.