היי עינת,
השאלה מה אנחנו שואלים: האם אנחנו שואלים כיצד לעורר בילד מוטיבציה לפעילות ספורטיבית קבוצתית (שאלה פסיכולוגית) או האם בכלל אנחנו עושים נכון כאשר אנחנו שואפים לעודד אותו לעסוק בעניינים שאינם מלהיבים אותו (שאלה פילוסופית). השאלה הראשונה - אני מודה - משעממת אותי. ומעייפת. כלומר אם לא היתה לי תשובה ברורה לשאלה השניה הייתי משקיע בה מחשבה ומתמודד עם האתגר. אבל השאלה השניה טורפת את הראשונה והופכת אותה לבלתי רלוונטית. לכן שוב נשאל: האם אנחנו עושים נכון כאשר אנחנו שואפים לעודד את הילד לעסוק בעניינים שאינם מלהיבים אותו? התשובה שלי היא לא. לחלוטין לא. מה שאת קוראת לו אזור נוחות אני קורא לו אמת פנימית, זהות, מקום לצמוח בו. ובתוך אזור הנוחות הזה אני אתן לילד שלי את כל הכלים לצמוח שם: אם זה כדורגל אז ארשום אותו לחוגים המתאימים, ואם זו המוטיבציה לשיר או לנגן או להצחיק או להיות מוקף בחברים, עבור כל אלה אהיה שם כמי שמסייע לו לצמוח בדיוק במקומות האלה.

ילדים, בכלל אנשים, כמו בעלי החיים: הדג שוחה במים, הנשר עף בשמים, האיילה מקפצת בחולות. ואם כך, האם נכון יהיה לומר שהמים הם אזור הנוחות של הדג? האם יש ערך בניסיונות לשכנע את הדג שכדאי לו לעוף בשמים? תחשבי כמה אנרגיות תחסכו אם תניחו לכל הניסיונות הללו.

במה כן אני רואה ערך? בעובדה שהוא "מורח" אתכם. בעובדה שהוא אומר "לא" לצופים ולכל מיני דברים שאתם רוצים. בעובדה שהוא נאמן לעצמו ויודע בדיוק מה הוא רוצה. ומה לא. לדעתי אתם יכולים להיות מאוד גאים בו על זה שהוא כזה ועל עצמכם שאפשרתם לו להיות כזה. בגיל תשע. אהבתי ממש :)