ממה נובע הדיבור הזה – יכול להיות שהיא מצאה דרך לקבל תשומת לב ויכול להיות שהיא מחקה ילד או ילדה שצעירים ממנה ושבתקשורת שלהם היא מצאה חן ומתיקות, הכי קל לייחס את זה לשינוי הקרב – מעבר לכיתה א'. כמובן שיכולות להיות סיבות נוספות ואני לא חושב שאת צריכה לחפש 'מניע' כדי למנוע את הדבר. את כן צריכה להיות ערה לכך שהתגובה שלך כשלעצמה עשויה להיות מניע חזק לילדה להמשיך בדיבור שאת כל-כך לא אוהבת. לחילופין, את יכולה להגיב באופן כזה שלילדה תהיה מוטיבציה לחזור לתקשר באופן בוגר כפי שאת מכירה.

איך עושים את זה?
תמיד כשאני רוצה למנוע התנהגות אני מונע תשומת לב, הן שלילית והן חיובית, בתגובה להתנהגות. כאשר הילדה שלך שעולה לכיתה א' מדברת איתך כמו ילדה בפעוטון, ואת מגיבה "בעצבנות ובחוסר סבלנות", היא מקבלת בכך תשומת לב (וזה לא משנה שתשומת הלב שלילית) להתנהגות השלילית וזה הדרייב החזק ביותר.
המשימה שלך כעת היא למנוע את הדרייב הזה. הרי היא אמרה שם משהו, ולמה שאמרה היה תוכן והיתה מנגינה. את לא אוהבת את המנגינה אבל את כן אוהבת את התוכן ורוצה בו. הצעתי אם כך היא לשים את הפוקוס על התוכן ולשגר לחלל האוויר הערת אגב קצרה במילים שממנה הילדה תבין שהיא רק מפסידה. משהו כמו:
"לא מתאים לך לדבר כמו ילדה בת 3 אבל לגבי מה שאמרת...".

וזה רחל מאחר ואת כותבת שהיא התחילה בכך רק לאחרונה וזה לא דפוס תקשורת שאופייני לה. אחרת הייתי מציע, וזו גם אפשרות למקרה שתרגישי שדרושה תגובה נחושה יותר, להבהיר לילדה אחת ולתמיד שהיא לא תזכה לתגובה מצידך כאשר היא מדברת כמו תינוקת.

ולעמוד בכך!

תודה!!