גמילה

לינה


שלום,
ילדה שלנו עוד מעט בת 3.5 ועדיין לא גמולה מטיטולים. אתחיל מכך שהילדה בסוג של פוסט טראומה מכך שבגלל שילוב של ניסיון גמילה לפני כשנה, ותגובה חריפה על אנטיביוטיקה באותו הזמן התפתח אצלה כוויה כימית מאוד חזקה על הטוסיק. היא מאוד התאמצה להחזיק בפנים את היציאות. נוצרה אצלה עצירות מאוד קשה. מה שגרם לכך שכל הזמן היה טפטוף של קקי אשר שוב ושוב שרף את האזור. היינו אצל הרבה רופאים ומומחים, השתמשנו בהמון קרמים ותרופות עד שמצאנו את הבעיה ומצאנו את הנוסחה המתאימה שהבעיה תיפתר. בסופו של דבר הבעיה הרפואית טופלה, אך זה לקח מספר חודשים. בינתיים אצל הילדה התפתח קשר בין יציאות לכאב, תקופה מסוימת גם פחדה לשטוף את הטוסיק כי גם זה כאב לה מאוד כאשר היו לה פצעים.
אנחנו לא לוחצים עליה בשום צורה, הפסקנו כל ניסיון של גמילה ברגע שהתפתחה הבעיה הפיזית על מנת לא ללחוץ עליה. ביקרנו מספר פעמים אצל פסיכולוג ילדים. אשר המליץ לא ללחוץ ולתת לה זמן. להושיב אותה מספר פעמים ביום על הסיר, לתמוך בה ולדבר ולהסביר שהיו פעם פצעים והיה כואב אבל היום כבר אין וכבר בטוח לעשות קקי. עברה כשנה מאז הבעיה הפיזית והילדה עדיין בטיטולים. עדיין פעם בכמה ימים היא מראה פחד לעשות יציאות. אומרת שכואב לה, אומרת שמפחדת (לא בגן ). ורואים שמחזיקה ולא משחררת את הכל (גם כשהיא בטיטול וגם כשיושבת על הסיר). זה מטריד אותנו מאוד. גם מפני שהיא כבר מספיק גדולה בשביל להיות גמולה ובכללי ילדה מאוד חכמה ומפותחת ולגמרי מבינה את כל מה שאומרים לה. שאלה האם ניתן או כדאי בכלל לעשות משהו? או שעדיף להמשיך לתת לה את הזמן שלה? אולי יש משהו שניתן לעשות בלי ללחוץ עליה? רק אתן דוגמא נוספת - לפני כחודש היא רצה אליי בשימחה וסיפרה שבגן רצתה קקי ובמקום לעשות בטיטול ביקשה מהגננת ועשתה בשירותים. שיבחנו אותה מאוד, וסיפרנו שאנחנו גאים בה. אך ממש יום למחורת התחילה שוב הדרדרות. והיא ממש החזיקה בפנים, ולא רצתה לשחרר מה שגרם שוב לפצעים בטוסיק. לא קשים והתגברנו עליהם מהר. אך עדיין איכשו שינוי וניסיון להתקדם צעד קדימה זרק אותה אחורה.
תודה רבה מראש
יצא ארוך...

דני גיל

27-04-2018 02:07
לינה שלום,
לדעתי יכול מאוד לעזור לה אם תצליחי לרתום אותה לעשות את הצרכים בישיבה. עם הטיטול. כלומר שכל פעם שהיא עושה שתשב ואפילו תקרא לך (כי את רוצה לראות איך היא יושבת). את הצרכים עושים ילדים לא גמולים באופן ספונטני, ואני משוכנע שאם ניקח ממנה את הספונטניות הזאת המעבר לסיר יהיה טבעי וקליל. אנחנו מדברים על תקופה של חודש "אימונים" באופן הזה ואחריה תוכלו להתקדם. בהצלחה ואשמח להתעדכן.

לינה

29-04-2018 11:32
בוקר טוב!
תודה רבה על התשובה!
אני לא בטוחה אם נצליח , לא כל כך מסתדר לי איך לעשות זאת מולה. מפני שהיא לא כל כך אומרת כשהיא רוצה. ולפעמים כשהיא רוצה היא מאוד מחזיקה שלא לעשות. לפעמים גם אחרי שהיא עשתה בטיטול ושואלים אותה היא מתעלמת או אומרת שלא. אנו ממש לא יודעים באיזה צורה לגשת לנושא. זה מאוד מתסכל
תודה

דני גיל

29-04-2018 12:25
אם ככה אולי כדאי לגשת לייעוץ שילווה אתכם בתהליך. ניסיתם?

לינה

29-04-2018 13:13
כן, היינו מספר פעמים. הפסיכולוגית עשתה עם הילדה סוג של דמיון מודרך עם בובות. אמרה לנו לתת לה זמן, שהקשר בין יציאות לכאב צריך להתנתק. להושיב אותה על הסיר כמה פעמים ביום בלי קשר להאם ביקשה או לא. ולדבר ולהסביר לה כל הזמן שפעם היה כואב כי היו פצעים ועכשיו כבר אין ולא לא כואב ואפשר לא לפחד. משהו בסגנון.
שאלה כמה זמן לתת? האם לא כדאי להתחיל לעשות עוד איזה צעד קדימה?
חשבנו אולי לנסות להוריד טיטול אחרי הגן כשהיא בטוחה בבית ולנסות בצורה כזאת. אבל השאלה האם לא נדרדר אחרוה שוב, והאם עכשיו זה הזמן - כשאני צפויה ללדת בשבועות הקרובים...
תודה רבה

דני גיל

29-04-2018 13:30
לא נכון לדעתי. דווקא הייתי ממעיט בהסברים ובטח לא מזכיר את המילה כאב. אני חושב שייעוץ נכון ישחרר אתכם מכל העניין הזה ואם תרצי המלצות מוזמנת לפנות אליי לכתובת המייל בתחתית העמוד הזה.