היי מורן,
קודם כל אם המוצץ מסייע לו להירדם ואם ההחזרה של המוצץ תשיב את המצב לקדמותו לא הייתי חושב פעמיים. יש הבדל בין כניעה לתכתיבים של הילד לבין הקשבה לצרכים שלו. אם אנחנו הורים לילד בן שלוש שנאבק (בדרכו) לאכול קרמבו בזמן ארוחת הערב במקום האוכל המזין שנמצא על השולחן, ואם אנחנו נכנעים לדרישתו, כמובן שאנו עושים טעות גדולה ומחלישים את הסמכות שלנו מולו. אבל מה לגבי הילד שרצינו לגמול מהטיטול, מהמוצץ, ובדיעבד גילינו שבחרנו במועד מוקדם מדי? מה יקרה אם נחזור בנו ונתקן? מה יעלה בגורלה של התדמית הסמכותית שלנו? מה לגבי הדימוי העצמי של הילד?

ובכן, בכל פעם שאנחנו קשובים לצרכים של הילד הסמכות שלנו מתחזקת. הילד לומד לסמוך עלינו (לסמוך = סמכות). לא כך כאשר אנחנו "קשובים" לגחמות שלו. אם נחזור לארוחת הערב הרי שהקרמבו הוא הגחמה. המוצץ, להבדיל, הוא צורך. ומה לעניין הדימוי העצמי של הילד? פה, אני מודה, זה קצת מורכב:

אם עד כה שיווקנו לילד את המסר שילד בלי מוצץ הוא הגדול והיכול, הבוגר, הווינר, הבחירה שלנו לחזור למוצץ תשדר לו את המסר ההפוך. אגב גם במצב כזה כדאי תמיד להכניס פרופורציות ולחשוב סדרי עדיפויות: הדימוי העצמי של הילד לא יתרסק אם נחזיר לו מוצץ. ככלל, "נזקים" למיניהם אינם תוצאה של אירועים חד פעמיים אלא של דפוס הורי עקבי ושיטתי.

אז עד כאן לעניין המוצץ. והיה ואתם לא מעוניינים לחזור לשם ההצעה שלי להיות נוכחים בחדרו בזמן שהוא נכנס לשינה ולתת לו כל מה שמסייע לו. כאן בפורום תוכלי למצוא הרבה חומר כתוב על הדרך הנכונה להיות נוכחים בחדרו וללוות אותו בכניסה לשינה. מוזמנת להיעזר במנוע החיפוש של הפורום. בגדול הרעיון הוא לשבת איתו כאשר את עסוקה בעניינייך ולא בו. כך את משדרת לו שהשהות שלך בחדר אינה קצובה בזמן והוא מצדו משוחרר להקשיב לאותות הגוף שלו - המשדרות לו תחושת עייפות - והוא לא דרוך לבדוק כל הזמן מתי את נעלמת מהחדר. בקיצור - משוחרר להירדם.

בהצלחה!

מה לגבי ילד בן כמעט חמש שהמוצץ כך נראה כצורך ממש. הוא רצה לזרוק את המוצץ אבל קשה לו מאד. בוכה לפני השינה עד שנרדם ובכל זמן שמתעורר ולא מוצא את המוצץ בוכה שוב..
הוא מבקש את המוצץ אבל אנחנו אומרים אתה גיבור אתה יכול... ומנסים להרגיע בהסחת דעת והבטחות שונות.. .
האם להחזיר? (ואז מה לגבי הדימוי העצמי) האם להמשיך ולנסות למצא תחלופות? (מה?)
תודה רבה!

הייתי אומר שזה ממש הרגל ולא ממש צורך. וזה עדיין קשה לו. מובן. כדי להקל עליו מוטב שתקבלו את ההחלטה במקומו ותתמכו בו ברגעים שקשה לו. אתה כותב "הוא רצה לזרוק את המוצץ אבל קשה לו מאד. ובכן, אנחנו לא מצפים שהבחירה להיפרד מהמוצץ תבוא ממנו, כך שאם הוא "רצה", אולי כי רצה לעמוד בציפיות ולרצות אתכם, אולי כי רצה להרגיש גיבור (כי הוא מקבל את המסר שבלי מוצץ הוא גיבור), ובכל אופן זה כובד מאוד גדול על הילד. לכן אני בעד להימנע מלעשות את הקשרים האלה (ילד בלי מוצץ = ילד גיבור), להימנע מהסחות דעת, מהבטחות שונות, לקבל את ההחלטה באומץ עבור הילד כאשר המסר לילד:
אנחנו רואים שקשה לך, אנחנו כאן איתך, נעבור את זה יחד, סומכים עליך!

וזהו. אתם לא צריכים לשכנע, לנחם, לעשות קשרים מיותרים, ודאי לא להביע אכזבה.

אשמח לדעת איך מתחילים לגמול ממוצץ כאשר הילד עוד חודשיים בן 3. בזמן הגן הןא ללא מוצץ כלל. אך ברגע שמגיע הביתה דורש אותו מייד. אני מנסה להסיח את דעתו אך זה לא עוזר. בלילה אם המוצץ נופל הוא ישר מתחיל לבכות ודורש אותו מהר.אציין שיש בבית אח קטן בן 3 חודשים שדיי רחוק מגמילה ממוצצים...
מה אוכל לעשות?

תודה מראש,
יפית

היי יפית אודה לך אם תדביקי את שאלתך תחת נושא חדש ואשמח להשיב לך.

היי דני,
אני אמא ל3 בנות קטנות רצופות שהגדולה בת 3 -אותה אני רוצה לגמול ממוצץ , היא ילדה מאוד
חכמה אבל רגשית שהיא צריכה את המוצץ (לדוג' בלילה היא כמה בצרחות שהיא רוצה צצי צצי),

זה ממש מתסכל אני כמה אליה והתינוקת הקטנה גם מתעוררת ואין ,הלכה השינה! עכשיו ,
החלטתי לגמול אותה ממוצץ בלילה (ביום היא יודעת שהיא בלי מוצץ),
איך אני עושה את זה בצורה הכי טובה והחלטית ?! אודה לעזרתך,
רק נחת ובריאות.

בדיוק העניין - רק בריאות ונחת. אם היא זקוקה למוצץ בלילה לא הייתי מונע ממנה. שימי לב לתשובתי למורן.