שלום לך ויויאן,
באת בזמן :) בדיוק אתמול העליתי נושא חדש ב"במת הפורום" שנקרא "הובלת יחסי התלות" ולדעתי תמצאי בו עניין.

יכול להיות שבנך הבכור רואה ב"הצעות החיוביות" מעין נחמדות יתר שנועדה "לפצות" אותו על כך שיש לו אחות תינוקת שמקבלת את מרבית הרכות ותשומת הלב?
זאת אפשרות וכמובן שקיימות אפשרויות נוספות. אבל העובדה שאת אמא לא מחייבת אותך להיות פסיכולוגית ולהבין בכל רגע נתון מה עובר בנפשו של הילד. לכן ויויאן, אני רוצה להציע לך כלי שעשוי לסייע לך במצבים כאלה ובמצבים דומים (כאמור, ניתן לקרוא בהרחבה בבמת הפורום):

"תני לילד להוביל את יחסי התלות" –

לתת לילד להוביל את יחסי התלות משמע להיות שם בשבילו כשהוא רוצה בקרבתנו, אך להניח לו כשהוא מבקש זאת בדרכו.
כלומר, אני לא אהיה זה שאשכנע אותו:
לומר לי שלום, לתת לי נשיקה כשהוא נכנס הביתה, להקשיב להסבר שלי, להקשיב להצעות ולהמלצות שלי, לקבל את ה"נחמדות" שלי. מה שכן, ברגע שאתה צריך אותי, תמיד אהיה שם בשבילך.

ולענייננו, אם את מציעה לילד שלך סוג של קרבה שהוא לא מעוניין בה, הימנעי מלהציע. סביר שזה יפתור את הבעיה הקטנה (התפרצויות הזעם) ולא את הבעיה הגדולה (הקונפליקט שמציק לו) אבל, זה ייאלץ אותו להיות יותר ברור.

הרבה פעמים, ילדים צוברים וסוחבים עמם כל מיני מטענים, לאו דווקא דרמטיים אבל נניח משהו כמו קנאה במידה לאחות הקטנה וכדומה, ואז מאמצי הפיוס של ההורים נדחים באופן אוטומטי כי הילד היה ונשאר עם קונפליקט לא פתור, מבפנים הוא כועס והוא לא יפספס את ההזדמנות "להודיע" לאמא שלו שהוא כועס, כאשר היא מציעה לו כל-כך יפה לאכול, כאשר היא רוצה לכסות אותו בלילה וכדומה. ככל שתתני לו להוביל את יחסי התלות, הוא יהיה ברור יותר.

תשובה מעניינת והמאמר אכן מרתק! תודה ושנה טובה.

תודה לך ויויאן. שנה טובה. ורגועה :)