היי אניה,
המקרה כשלעצמו לא מסייע לנו להבין למה בדיוק הילד זקוק. אם השאלה היא כיצד על ההורים להגיב במצב כזה אז ההמלצה שלי כמובן לעטוף אותו באהבה, לאפשר לו לעזור היכן שאפשר להיעזר בו, לראות אותו במיטבו, לשתף אותו בכל התפתחות חיובית, ולשתף אותו גם בתהליך ככל שהוא מגלה עניין. חשוב גם לתת התייחסות לפגיעה שלו עצמו, ההלם והבהלה, לחבק ולומר את הדברים בקול רם: "אני מבינ/ה שנורא נבהלת".

בשורה התחתונה הוא צריך לקבל את המסר שאנחנו ההורים כאן, דואגים לשניכם, וחושבים שאתה ממש מקסים באופן שבו אתה דואג לאחיך הקטן. כל זמן שזו ההתייחסות אין צורך בטיפולים פסיכולוגיים.