אח גדול בן 4 התנהגויות בעייתיות

יעל


שלום, יש לי ילד בן 4 וילד שיהיה בן שנה החודש. הגדול אוהב אך מקנא מאד, זורק עליו דברים כאילו בצחוק, לא מקשיב לי בכלל, ואני הכבה פעמים לבד איתם. מניקה עדיין, גם כדי 'לשמור על השקט' בלילה ומודה שאני צריכה להפסיק, העייפות מוציאה ממני צדדים לא נעימים ומרגישה שהתרחקתי מהגדול. אין לי כמעט זמן לבד איתו, כמה שהייתי רוצה. הוא החל להתחצף ואני נהייתי נוקשה וכוחנית איתו ולא יודעת איך לצאת מזה. הקטן כרגע לפחות עם מזג נוח ואני מחוברת אליו מאד, קשה להסתיר.. נראה שהתחיל ללמוד מהגדול לאחרונה ומשתובב יותר, מנסה כל הזמן לעקוב אחריו ולשחק איתו, למרות שהוא מקבל ממנו בעיקר אלימות 'בצחוק'.
יש משמעות לצחוק הזה? מרגישה שאין דבר אחד שמצליחה איתו.. שינה, תזונה, לימוד, חינוך, יחסים חברתיים. אשמח להכוונה.. לדעתי דבר ראשון עליי לפתור את ההרדמות של הקטן (נרדם בהנקה מתוך הרגל של שנינו וכי רק אני קמה בלילה) ואז לפנות זמן לגדול. תודה מראש!!!

דני גיל

13-05-2019 03:21
היי יעל,
את שואלת מה משמעות הצחוק הזה ואני חושב שזו תגובה אופיינית לקונפליקט הרגשי שהוא מצוי בו: אוהב אך מקנא מאוד. ואז מצד אחד קיים הצורך לתת אהבה ומצד שני הצורך לתת ביטוי לדחפים תוקפניים.

אני חושב שהטעות הנפוצה שעושים הרבה הורים היא בדיוק במה שאת כותבת בסוף דברייך: המחשבה איך להתארגן ככה שיהיה לך מספיק זמן עבור הבן הבכור שלך. מעבר לכך שזה מתיש, תובעני, יוצר תלות ולא משיג את המטרה כמעט אף פעם, זה גם לא נכון במובן הבא:

אם קיים קושי בזמן שאתם יחד הוא יהיה קיים גם אחרי שהקטן יירדם. אם נוצרים מטענים במהלך היום הם לא נרדמים יחד עם הבן הקטן כאשר הוא נכנס למיטה. וכאמור, יש אותך, יש חיים והם יפים, זה מה שבא לך לעשות אחרי שבשעה טובה הקטן שלך נרדם? להיות שוב מגויסת כל כולך. אני יודע שלא. זו הסיבה גם לעייפות ש"מוציאה ממני צדדים לא נעימים ומרגישה שהתרחקתי מהגדול". זה מעגל יעל. וזה מעגל שלילי.

כדי לפרוץ את המעגל הזה אני מציע לך ראשית לזרוק את המחשבה הזאת, זו שתיארתי לעיל, להיפטר מרגשי אשם, ולחשוב במקביל ולא בטור: במקום לחשוב זמן איכות עכשיו עם האחד ואחר כך עם האחר, אנחנו חושבים במקביל. ראשית, פער הגילאים ביניהם מאפשר לך לחלק את תשומת הלב בצורה די נוחה, למשל עם הבכור את יכולה להשקיע בערוץ המילולי בזמן שאת עסוקה בהחלפת חיתול לקטן, כלומר פה הקשר מילולי ופה הקשר הוא קשר של מגע.

שנית, ילד בגיל ארבע כל זמן שהוא לא משחק עם חבר בחדר שלו הוא די צריך אותנו, שנכוון אותו, שנאפשר לו לגלות עניין, שננגיש לו את המשחקים והגירויים שמעשירים אותו. כשיש אח קטן בבית אנחנו אפילו לא צריכים להתאמץ: האח הוא-הוא האטרקציה. והנה אנחנו באמת רואים כמה שהוא מושך את תשומת לבו.

ההצעה שלי אם כך לשתף אותו בכל הקשור לטיפול באחיו הקטן, לאפשר לו להיות שותף פעיל, להיעזר בו, להתלבט יחד איתו, לחזק את מעמדו בבית כבן בכור, כזה שנכון וראוי להיות יד ימינך, ולהכיר לו תודה על האח הגדול והבוגר שהוא. ואם הוא לא? אולי את שואלת. ובכן אין כזה דבר, תמיד יש מקום לחזק, תמיד יש מקום למצוא את הרגעים האלה בהם ראינו אותו במיטבו ולהאיר עליהם, שיראה שראינו אותו. במיטבו.

כלומר יכול להיות שהיה לכם אחר צהריים מאוד לא קל יחד, ובכל זאת, היה שם רגע שהקטן בכה והיה זקוק לך, והגדול הניח לך להתפנות לטפל באחיו הצעיר, ולא ניג'ס ולא הציק. ובכן, הנה למשל ההזדמנות בנסיעה הביתה להשמיע לו כמה הוא עזר לך ולהכיר לו תודה.