העדפת הורה קיצונית
טניה
שלום, הבת שלי בת 3.2 תמיד היתה "ילדה של אבא" אבל בחודשיים האחרונים המצב החמיר מאוד. בעלי עובד שעות רבות ומגיע הביתה בדרך כלל רק לסיפור שלפני השינה אבל בסופי שבוע הוא משקיע הרבה זמן בבילוי עם הילדים. ברוב הימים אחרי הצהריים אני נמצאת עם הילדים ויש מקרים שהם נמצאים עם המטפלת.
בזמן האחרון הבת שלי רוצה רק את בעלי בכל דבר (שהוא יקח אותה לגן, יאסוף אותה מהגן, יתן לה אוכל, יקלח אותה...) וכשאני לוקחת אותה לגן או אוספת אותה מהגן אני זוכה לתגובה של בכי היסטרי על כך שהיא רוצה את אבא ולא אותי. לאחרונה היא התחילה להגיב ככה למטפלת (שהיא אוהבת מאוד) וזה לא היה כך עד עכשיו.
בימים האחרונים נוספה תופעה נוספת של התעוררות באמצע הלילה וקריאה לאבא ואם אני מגיעה אליה היא שוב מתחילה בכי היסטרי על זה שהיא רוצה את אבא.גם אחרי שלא ראתה אותי כמה ימים כי היתי בנסיעת עבודה היא לא הסכימה ברצון לבוא איתי מהגן הביתה ובכתה שהיא רוצה את אבא.
אני ובעלי משתדלים לנקוט בצעדים חינוכיים דומים כך שלא חושבת שההתנהגות קשורה לכך שהוא מפנק אותה יותר או מוותר לה יותר ממני.
מיותר לציין שזה מאוד פוגע ומעליב לקבל דחייה כזאת כל יום ויום. לא מצליחה להבין מדוע המצב החמיר כל כך בזמן האחרון ואיך אפשר לשפר את המצב?
תודה
דני גיל
11-07-2019 00:24געגועים לאבא ורצון בקרבתו זה יפה ובריא אבל נראה לי שבמקרה לענייננו ההתנהגות שלה מולך בהקשר לאבא היא חלק ממאבק שליטה. זו הזדמנות מצוינת מבחינתה להכתיב "אני מחליטה", אולי כי היא מזהה בנקודה הזאת בלבול מצדך. ומובן לי מהיכן הבלבול. הרבה ילדים יסרבו לשתף פעולה סביב מחויבויות הבוקר, אכן כחלק ממאבקי שליטה, אבל הילדה שלך מספיק מתוחכמת כדי לשכנע אותך שלא במאבק מדובר אלא בגעגועים לאבא. וככל שהיא מצליחה לשכנע אותך את מתקשה להיות נחושה וכאמור זה לגמרי מובן.
ההצעה שלי אם כן היא לקבל באהבה ובהומור את האהבה והגעגועים שלה לאבא, את הדיבורים עליו, לספר לה למשל כמה גם את אוהבת אותו, וכמה הוא חמוד ומצחיק, ובמקביל לכל זה לעשות את מה שצריך לעשות כדי לשמור על סדר יום תקין, בלי להתרגש מהמניפולציות שהיא מפעילה. ודאי לא להיעלב.
המסר לילדה:
את אוהבת את אבא ומתגעגעת אליו ומבקשת אותו - אני שמחה!
את מתנגדת לי ולא משתפת פעולה - פה תגלי שאני בהחלט יודעת להיות אסרטיבית.
